שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קס״ה (ד׳)

והנה החריף הנ"ל שאל אותי דאמאי לא נימא כל דראה לובן ואודם דנתלה האודם בלובן וכמ"ש בשו"ת שב יעקב בהלכות נדה דכל שרואית אשה לובן ואודם כאחד תלינן בלובן והאודם מחמת הלובן הוא. והשבתי דל"ד דשם כל שההרגשה הי' מחמת הלובן והלובן אינו מטמא א"כ גם האודם אינו מטמא משא"כ לענין טומאת מקדש דכיון דמקור מקומו טמא שוב הוא מטמא אף בלובן. אמנם עדיין קשה דהא מקור מקומו טמא אינו רק הל"מ וכדאמרו בנדה דף י"ז ועיין תוס' שם ד"ה במקור וא"כ הרי שיטת הרמב"ם בפ"ד מביאת מקדש הלכה י"ז דכל שהוא רק הל"מ ואינו מפורש בתורה אין חייבין על ביאת מקדש ועיין כ"מ שם ובפ"ג מנזיר וא"כ למה יתחייב לר"ע ואולי דהוה ס"ס לחיוב ספק שמא זכר הוא וחייב משום לובן ואת"ל נקיבה היא שמא אודם אינו בא משום הלובן ובס"ס חייב קרבן אבל אין זה ברור דניהו דאמרינן ס"ס לאיסורא וכמ"ש המשנה למלך בהלכות בכורות פ"ד מ"מ לענין קרבן על טומאת מקדש אפשר דלא אמרינן. מיהו במשנה למלך פ"ח מאבות הטומאות ה"ד משמע דגם לענין טומאה כל שהוא מה"ת אזלינן להחמיר ומכ"ש לר"ע שחייש למיעוטא ועדיין צ"ע לענין חיוב קרבן מיהו אשם תלוי מחייב ואולי גם חטאת בס"ס לאסור וצ"ע ועיין רמ"ע מפאנו סימן ק"ל בפרק אנדרוגינוס מ"ש בזה וע"ש בסוף דבריו שכתב שמצינו דחטאת דעולה ויורד מקרי חטאת סתם בזבחים דף ד' גבי חטאת ששחטה שלא לשמה. ואני מוסיף דל"מ בלשון המשנה וגמרא שנקראת כן שכן דרכם לסתום אלא אף הרמב"ם שזה דרכו בקודש לדייק ולגרוס אעפ"כ מצינו בפי"א משגגות ה"ו שכתב חייב חטאת והוא קרבן עולה ויורד ומצאתי במשנה בכריתות דף י"ג דקתני ארבעה חטאות ושם חדא היא משום טמא שאכל קודש ושם קרבן עולה ויורד הוא כדאמרו בשבועות דף י"ד בהדיא דהא לא קי"ל כר"א ע"ש ודו"ק: