שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קנ״ד (ד׳)

ומעתה זה במוקצה מחמת שלא הי' לו אבל כאן דהי' לו ורק שמוקצה מחמת איסור אשרה בזה פשיטא דכל שרוצה להנות בו לא שייך מוקצה ואינו אסור רק מחמת איסור אשרה ולא משום מוקצה דלא אקצי' מדעתי' והכין לו לצורך אכילה ולכך אינו חייב משום מוקצה. ובזה מיושב היטב מה דקשה לי טובא בהא דמוקי הש"ס בעצמו הקדש וקשה בזה קושיית הבשמים ראש דזה אסור משום מוקצה ובזה לא שייך תירוצו של הבשמים ראש דכיון דמצוה עושה בשריפת עצי אשירה הרי קיים מצותו ולא שייך איסור מוקצה דאכתי מה יענה בעצי הקדש דעושה איסור בשריפתו ומהתימה שלא הרגיש בזה הכסא שם ולפמ"ש א"ש דעכ"פ כל שרוצה להנות בו לא שייך מוקצה מחמת איסור מן התורה בי"ט דאוכל נפש התירה התורה ודו"ק. שוב ראיתי היטב בשו"ת בשמים ראש שם בסימן ס"ח וראיתי שלא הקשה משום מוקצה רק משום הבערה שלא לצורך דבזה לא שייך הואיל דל"ח ולא מידי ובזה נסתרה כל מ"ש. אמנם לי קשה דאמאי לא יתחייב משום מוקצה וכפי הנראה דהש"ס נד מזה דאיסור מוקצה משום דהקשה לו כבר מברייתא ומחילוק מלאכות ול"ק רק מהבערה שלא לצורך. אך מ"ש בראשונה יש לומר ג"כ כאן דעכ"פ הואיל שייך בזה דאם מקלעי לי' אורחים היה יכול לבטל ע"י נכרי ומכ"ש אם נימא לכם אפילו לעכו"ם הואיל ואי מקלעי לי' אורחים נכרים והוה חזי להם דהי' יכולין לבטלו דנכרי מבטל ע"ז של חבירו אך הדר' קושיא לדוכתא דא"כ בעצי הקדש יתחייב על הבערה שלא לצורך ובזה לא שייך לא תירוצו של הבשמים ראש ולא תירוצי וצע"ג. ובגוף כוונת הב"ח נראה לפענ"ד דבר חדש דהנה כבר הבאתי דברי הר"ן שהקשה דאיך מועיל זכייה בא"ה וא"כ איך אמרו דלמא מגבה לה וכתב הר"ן דיכול לקנותו דעד שלא קנאו הוה שלו דמועיל ביטול בע"ז של נכרי. וצריך ביאור דאכתי מה מועיל הגבהתו הא אין לו זכייה בא"ה. אך ביאור הענין נראה לי דכיון דכל עיקר דל"מ זכייה בא"ה הוא משום דכיון דאסור בהנאה איך שייך זכייה כיון דאין מגיע לו תועלת לפ"ז זהו אם רוצה לזכות בו שיהי' שלו להנות בו אבל אם רוצה לזכות בו כדי שיקיים בו מצות שריפה בע"ז דבאמת מ"ע לאבד ע"ז ורק דבח"ל אינו מצווה לרדוף אבל מכל מקום מצוה לאבד ולשרוף וא"כ כל שמגביה כדי לשרוף פשיטא שזכה בו ולכך שפיר גזרו דלמא מגבה לה ויהיה שלו ול"מ ביטול וז"ב. ולפ"ז זהו דוקא בדבר שאין לו בעלים כמ"ש רש"י בהפקר ומציאה אבל בדבר שיש לו בעלים דל"מ זכייתו כדי שיקיים מצות שריפה דהא הבעלים אינם מסכימים לזה א"כ שוב ממילא אין לו זכייה בלא"ה ושפיר כתב הב"ח דמקרי אינו שלו ומקרי שפיר ע"ז של עכו"ם דהא אין זכייה בא"ה והוא אינו מצווה לרדוף אחריה וז"ב. ויש להמתיק יותר דלענין זה שיהיה מקיים המצוה לשרוף ע"ז בזה מצות לאו להנות נתנו ושפיר יוכל לזכות בע"ז כדי שיקיים המצוה וכל שזכה שוב הוה שלו וא"מ ביטול ולכך כל שיש לו בעלים שלא יוכל לקיים המצוה שוב הוה א"ה ואין לו זכייה בגווה וז"ב. ובזה מיושב היטב קושית המג"א על הב"ח מהא דכתבו התוס' בסוכה דף ל"א דמיירי ביו"ט שני ולא כתבו דמיירי ביש לו בעלים. ולפמ"ש אתי שפיר דשם כיון דמצות לאו להנות נתנו איך יוכל לזכות בא"ה ושוב יהיה שלו וע"כ דמיירי בלא נתכוין לזכות בו וביו"ט שני. אך לפ"ז יקשה גם בשופר הא כיון דמצות לאו להנות נתנו שוב יוכל לזכות בו. אמנם העיקר נראה לי דבאמת בגוף קושית הר"ן דאין זכייה בא"ה נראה לי ברור כיון דהגביה ורוצה לזכות בו פשיטא דע"י מעשה שעושה ורוצה לזכות דמועיל והרי ע"כ צ"ל כן שהרי הרמב"ם כתב דהקונה חמץ בפסח דעובר בב"י וקשה היאך משכחת לה והא אין זכייה בא"ה וע"כ דע"י מעשה קנה ועיין בשו"ת נוב"י מהד"ק חלק או"ח סי' י"ט: