והנה בשנת תרי"ג נשאלתי בע"פ באחד שהיה לו זייף בחנותו ולא ידע שבא בתוכו איזה חמץ ולא מכרו ואח"כ נודע לו אחר חצות היום שיש בו חשש חימוץ והלך ומכרו לנכרי בע"פ והנכרי משך החמץ לרשותו ובא ושאל אותי אם עשה כהוגן ואם לאו רוצה לשרפו או לפרר ולזרות לרוח כמשפטו והשבתי הנה אף אם הי' איזה חמץ בתוכו היה ע"י תערובות ונוקשה ומה גם אם באותו הזייף יש בודאי אפר ושאר דברים כמשפט הבורית שמזכיר הט"ז סי' צ"ה ביו"ד הנה כבר נודע מ"ש הצ"ץ בתשובה דבורית העשוי מאפר ולויג זה נפסל מאכילת כלב ופשיטא דמותר לאחר פסח ולא עבר על בל יראה אך אף אם הוא חמץ גמור כבר כתב בנוב"י מהד"ת דאם מכר בע"פ אחר חצות והגוי משך פשיטא דמותר לאחר פסח דהגוי קנהו במשיכה ע"ש. עוד נשאלתי בשנה זו אח"פ שאחד הי' לו קודם פסח שתי ככרות לחם והלך לנכרי אחד ונתנם לו שימכרם בחנותו ולא קץ לו דמים וגם לא לקח מאתו דראהן ושאל אם יכול לקבל מעות אחר פסח. והשבתי דכיון שמכר אותם ונתנם לחנותו הרי קנהו הגוי ואף שלא קץ לו דמים הלחם מקרי קצוץ דמיהם והדבר דומה למה דאמרו בב"ב פ"ח גבי הני קרי דאתו לפומבדיתא דכל שעומדים למכור מקרי קצץ ועיין ט"ז או"ח סימן תנ"ד ובתשובה אחת הלא מראש המחברת הזאת הארכתי בזה ודו"ק היטב. ודרך אגב ארשום מה שראיתי דבר תימה במק"ח סי' ת"מ ס"ק ג' שכתב במכירת חמץ שלנו שמוכרין בזדאטקיץ ומקבל דבר מועט וזוקף עליו המותר במלוה וידוע שאם יאבד החמץ לא ישלם אף בדיניהם שאינו רק הערמה בעלמא כמ"ש התב"ש וא"כ הוה כאחריות אנס עליו וע"ש שלא מצא תקנה רק למכור החמץ עם החדר ואז הוה כמקבל אחריות על חמצו של עכו"ם בבית עכו"ם אבל להשכיר המקום ל"מ ע"ש. ובאמת שהרבה נהגו להשכיר בלבד ואני משתאה אם יצא הדבר מפי אדם גדול והרי כל שביטל החמץ רק דמדרבנן צריך ביעור והמכירה הוה כביעור וא"כ אם נאבד החמץ ואבד ולא קבל אחריות רק חמצו שמכר נאבד ואיזה אחריות שייך כאן וכ"ז שהוא בעין אינו שלו ואם יאבד שוב נאבד ול"ד להך דסי' ת"מ דשם החמץ הוא דעכו"ם והישראל מקבל עליו אחריות וא"כ אין ביד הישראל לבטל וממילא כל שאחריות עליו אף באם העכו"ם רק אלם מ"מ קבלת אחריות מחייבו באונסין והו"ל כשלו אבל כאן החמץ הוא שלו וא"כ יכול לבטלו ומה שצריך מדרבנן ביעור הרי מכרו וכל שיגנב לא שייך אחריות דהרי מה"ת החמץ הפקר ומדרבנן מכרו לנכרי ואם אינו חייב לשלם מה בכך וז"ב כשמש ודברי המק"ח תמוהים לפענ"ד:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קמ״ח (ד׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
