שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קמ״ב (ד׳)

ובזה י"ל דבבב"ק אליבא דר' חייא דחשיב מנסך אף אם ר"ח יסבור מב"מ במשהו שפיר דלדידי' לא הוה מב"מ כלל וכמ"ש ודו"ק היטב כי הוא חריף. אך בגוף הקושיא על רש"י לפענ"ד אתי שפיר בפשיטות דרש"י כתב אליבא דר' חייא דחשבה בכלל אבות נזיקין מן התורה ומן התורה פשיטא דיין ביין בטל דזה אינו רק דרבנן ומכ"ש למוכרו מלבד דמי יי"נ דזה ודאי אינו רק חומרא דרבנן ושפיר פירש רש"י אליבא דר"ח ע"כ אי אפשר לפרש מנסך בכה"ג דמן התורה לא קא חסרי' ואי אפשר לחשבו בכלל אבות נזיקין וז"ב ואמת ת"ל ודו"ק. ומה ששאל מעלתו עוד דמ"פ על חזקי' אי הכי במזיד נמי לפטור כדי שיודיעו והא ע"כ מיירי שלא יהיה שום עד דאל"כ העד יודיע וכיון שכן אף שיודיע יהיה מודה בקנס דדיני דגרמי אינו רק קנס וגם היזק שאינו ניכר אף דהוה היזק אינו רק דיני דגרמי וגם בש"ס שם קרי לי' קנסא ומודה בקנס דרבנן פטור ג"כ לשיטת המהרש"ל הובא בש"ך חו"מ סימן שפ"ח ס"ק מ"ט. לפענ"ד נראה דכל הטעם דמודה בקנס דפטור משום דבעינן אשר ירשיעון אלקים ולא שירשיע הוא את עצמו ולפ"ז נראה לי דזה דוקא מה שהב"ד מחייבין אותו לשלם זה אינו מועיל כל שמודה בעצמו אבל מה שהב"ד אומרים שלא יכול לפטור עצמו לומר הרי שלך לפניך זה אינו פסק ואף שמודה בקנס פטור אבל א"י לפטור עצמו בדבר האסור בהנאה וכל שהיזק שאינו ניכר שמיה היזק הרי קנאו בשינוי וכדאמר בסוגיא שם וא"כ לא יוכל לפטור עצמו בזה ושפיר חייב אף שמודה בעצמו וז"ב מאד: