שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן ק״מ (ד׳)

ובזה נראה לפענ"ד דבר נחמד במ"ש בש"ע סי' צ"ב ס"ד בהג"ה דבלח בלח לא אמרינן חתיכה נ"נ בשאר איסורים זולת בב"ח וכתב הט"ז בשם מהרש"ל דזה דוקא שנתערב שלא כדרך בישול אבל בדרך בישול בנ"ט צריך ששים נגד כל הרוטב ולא כתב טעם בזה. ולפמ"ש יש לומר דבשלמא כשהוא שלא כדרך בישול א"כ אינו דומה לבב"ח ואפ"ה אמרו חז"ל חתיכה נ"נ דלא כר"ן וכמ"ש הפוסקים טעמים אחרים א"כ לכך בלח בלח דאינו ניכר האיסור לא שייך חתיכה נ"נ אבל בדרך בישול דדמי לבב"ח א"כ שייך חתיכה נ"נ דהא בב"ח ודאי אף בלח בלח שייך חתיכה נ"נ דכאן לא שייך הטעם דלא ניכר האיסור דהא כל אחד בפני עצמו שרי רק בהתחברם יחד נאסר א"כ ניכר האיסור דעכ"פ בהבשר נבלע החלב ונעשה הבשר איסורא או להיפך. ובזה יש לומר מ"ש הרב חוץ מבב"ח היינו אף בב"ח שאינו בדרך בישול רק ע"י כבוש וס"ל דבשלמא שאר איסורים כיון שהוא לח בלח ואינו ע"י בישול א"כ אין לו שום דמיון לבב"ח משא"כ בב"ח דרבנן שפיר גזרו אטו בב"ח שע"י בישול שהוא מה"ת. ובזה יש ליישב קושית הש"ך שהקשה דהא ש"ס ערוך דחלב נבלה היא ולפמ"ש שם בא ע"י בישול שייך חתיכה נ"נ אף בלח בלח אבל בב"ח מדרבנן אינו רק חומרא בעלמא. ומיהו בלא"ה אין ראיה דשם למ"ד מב"מ לא בטל קיימי ולדידיה בודאי חנ"נ. תדע דהרי שיטת הראב"ד דחתיכה נ"נ לא אמרינן רק למ"ד מב"מ לא בטל וא"כ לדידן דמב"מ בטל שפיר יש לומר דבב"ח ג"כ אינו רק מדרבנן ודו"ק. והנה הנקה"כ כתב להשיג על הט"ז במ"ש דחמץ שנבלע במצה ואח"כ נתערבה המצה יבש ביבש דיש לומר דלא בטל וע"ז כתב הש"ך דבטל דכל דכח אחר מעורב בו לא מקרי מין במינו. ולפענ"ד צדקו דברי הט"ז דביבש ביבש הא אותה המצה נאסרה בפני עצמה וא"כ שוב לא שייך ביטול ברוב כיון דיש לומר שאוכל אותה המצה והמצה בעצמותה נאסרה כלה דבשלמא בלח בלח או שאחד לח אמרינן שנבלל בכולה וכעשה נבילה לא אמרינן וא"כ אינה אוסרת האחרים משא"כ ביבש ביבש דעומד בפני עצמו ונאסרה כלה ואיך יותר האיסור ודו"ק היטב: