שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן י״ד

חידושים במס' נזיר אשר החילותי ד' ויחי י"ג טבת שנת תרכ"ד. בתוס' ד"ה נזיר הקשו לר"ל איך יביא קרבן ע"י לשון שבדו להם חכמים הא קמייתי חולין בעזרה ודבריהם תמוהים כמ"ש האורח מישור דהא בדף כ"ט מקשה הש"ס לר"ל דאמר כדי לחנכו במצות הא קמייתי חולין בעזרה ומשני קסבר חולין שנשחט בעזרה לאו דאורייתא וא"כ גם כאן ל"ק לר"ל והיא תימה גדולה. ולפענ"ד נראה דהנה באמת צריך ביאור הא מכל מקום מדרבנן אסרו חולין שנשחטו בעזרה ואכתי קשה איך משום חינוך במצות התירו איסור דרבנן וצ"ל כיון דאינו רק מדרבנן הם אמרו והם אמרו אמנם זה יתכן אם הוא רק באיש פרטי כמו התם שאב מדיר בנו בנזיר שזה אינו רק איש פרטי ומלתא דלא שכיח שייך לומר שבכה"ג לא גזרו אבל מה שתקנו לשון בפ"ע שיהיה עי"ז נזיר ויתחייבו קרבן ע"י זה א"א דהא מייתי חולין בעזרה וגם כיון דכל עיקר מה שתקנו הוא כדי שלא יאמר לד' קרבן וזה רק חששא בעלמא וא"כ התקנה על כל הנזירים והחשש היא רק על פרטים שמא ישכחו ויאמרו לד' ומשום זה יתקנו תקנה כוללת ויביאו כל הנזירים קרבן חולין לעזרה זה לא אפשר. בדף י"ב בתוס' שם במ"ש דבידו לא מהני בשליחות ע"ש ודבריהם צריך ביאור דהא שליחות עדיף והיינו לשיטת המהרי"ט דבפירש בהדיא מועיל אף בדבר שלא בא לעולם וכבר האריך בזה בא"מ סי' ל"ה סי"ג רק שיש ט"ס במ"ש לרש"י צ"ל למהרי"ט שפירש כן בדברי רש"י והנה חידש שם דשליחות ל"מ דהוה ליה מחוסר מעשה דעת השליח ע"ש ולפענ"ד זה אינו דדעת השליח לא מקרי מחוסר דהרי אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו ובודאי לא יחזיר בו וא"כ אינו מחוסר מעשה וז"ב כשמש: