שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קל״ט (ד׳)

והנה בהא דכתב הרשב"א וכן קי"ל בש"ע אהע"ז סי' י"ז סנ"ח בהג"ה דאם אנסוה להנשא או שהורו לה ב"ד בטעות ונשאת על פיהם הוה כאנוסה ומותרת לבעלה הראשון וע"ז הקשה הב"ש בשם הט"ז מהא דנשאת ע"פי שני עדים דאסורה לבעלה דאין לך אונס גדול מזה ומכל מקום אסורה לבעלה. והנה לכאורה רציתי לומר דשאני התם דהחוש מכחיש דהרי אתי בעלה וקאי א"כ מה בכך שהיא אנוסה סוף סוף הא בעל הכא והיא א"א משא"כ הרשב"א מיירי בטעות בדין דזה הוה כאנוסה. והעיקר לפענ"ד דבאמת הא מבואר בש"ע דאם נבעלה בטעות שסברה שהיא בעלה אינה נאסרת דלא שייך ומעלה בו מעל וא"כ צ"ב הא דנישאת ע"פ שני עדים דהרי לא מעלה בו מעל דהיא סברה שמת בעלה וצ"ל כיון דהיה לה לדייק ניהו דע"פ עדים ל"צ לדייק מ"מ עכ"פ באישה מעלה דאם היתה דייקה היתה יודעת דלא מת ולפ"ז זהו כשבא בעלה אבל כשנשאת בטעות ע"פ ב"ד דלא שייך דהי' לה לדייק מותרת דלא מעלה מעל וז"ב: ובזה מיושב מה שהקשה הט"ז עוד דא"כ אמאי חייבה התורה קרבן לציבור שהורה ב"ד בטעות הא אנוס פטור מקרבן. ולפמ"ש אתי שפיר דאטו לא עשו עבירה וחייבה תורה קרבן שיתכפרו בזה. ומ"ש הט"ז על מ"ש הרשב"א דמיכל בת שאול נבעלה בע"כ הא ש"ס מפורש דלכך נקרא פלטי שפלטו אל מן העבירה. במחכת"ה באמת זה מחלוקת בסנהדרין שם. ומצאתי בשו"ת הרשב"א ח"א סי' יו"ד שם באו דבריו באורך וביאר כן בהדיא דדיעות חלוקות בזה ע"ש. ובזה אמרתי ליישב הא דאמרו בריש גיטין האי קולא היא חומרא היא דאי מצרכת לי' תרי לא אתי בעל ומערער חד אתי בעל ומערער ופסיל ליה כיון דאמר מר בפני כמה נותנו לה ח"א בפני ג' וח"א בפני שנים לא אתי בעל ומערער ופסיל לי' ותמה הפ"י דלמה תלוי בזה שנותן בפני שנים או שלשה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כיון שנותן בפני שנים שוב לא שייך דאתי בעל ומערער דהרי נשאת ברשות ב"ד וכאן ל"ש לומר דהי' לה לדייק כיון דאין הדבר במציאות והוא רק ספק בדין וגם לא הוה רק לעז בדבר ומן הדין אינו נאמן כמ"ש התוס' וא"כ שוב לא מעלה מעל ומותרת ולקצת מדבר הזה בגיטין הנ"ל עוררני חכם אחד ואני הוספתי בזה דברים ת"ל. ובלא"ה יש לומר דחיישינן שמא זה השליח יכחיש אח"כ האחד שאמר בפניו כיון דאין לו דין ב"ד לכך צ"ל בפני שנים או שלשה דאז לא יוכל להכחיש ושוב אמרינן דוודאי אמת אמר דאל"כ שמא יבא הבעל ויכחיש להשליח שלא שלחו כלל ודוק ועיין שו"ת נודע ביהודא מהד"ת חלק יו"ד סי' צ"ו מה שהאריך שם לחלק בין אונס לטעות ולפי דבריו יש ליישב ג"כ קושית הב"ש והט"ז שם ואכ"מ להאריך. ובחידושי אמרתי דבר חדש ליישב קושית מהרי"ק הנ"ל הלא מראש. דהנה נסתפקתי בהא דאין נושאין אלמנתו של מלך שזה מכבוד המלך אם נוהג גם במלכי עכו"ם שנשאו אשה יהודית. ולפענ"ד היה נראה דאף שזה ודאי שכל שהוא מכבוד המלך אין נ"מ בין מלכי ישראל ובין מלכי אוה"ע שנצטוינו לכבד ולנשא אף מלכי אוה"ע וכמו שדרשו על פסוק ירא את ד' בני ומלך אבל מ"מ כיון שאין לו קידושין בישראלית א"כ אינה נקראת אשתו. אמנם רציתי לומר כיון דמלך מותר בפלגש ופלגש לדעת הרבה פוסקים הוא בלא כתובה ובלא קידושין רק במה שמייחדה אליו וא"כ גם מלך עכו"ם כל שמייחדה אליו הוה פלגשו ופשיטא דאין נושאין אף פלגש של מלך. אך נראה דכ"ז אם נתרצית אבל אם אנסה המלך פשיטא דלא נקראת אשת המלך שלא נתייחדה אליו וכבר כתבו הקדמונים דלענין דינא דמלכותא דמה שהוא מחוקי המלך נקרא דינא אבל מה שגוזל וחומס לא נקרא דינא דמלכותא שזה חמסנותא ומלך במשפט יעמיד ארץ ולפ"ז כיון שאין לו רשות לאנוס נשי ישראלים ע"פי הדין ובמה שהוא נגד הדין לא שייך דינא דמלכותא כמ"ש הרשב"א בתשובה ובש"ך חו"מ סימן שפ"ח וא"כ לא נקראת אשתו. ולפ"ז נראה לי דזה שאמרה עד עכשיו באונס ואוכל לשוב אליך עוד אבל עכשיו שברצון ואדרבא בשביל הצלת נפשות ישראל אני מותר אבל עכ"פ אבודה אני ממך דכל שברצונה מייחדת עצמה אליו שוב נקראת אשת המלך ועכ"פ פלגש והדיוט אסור בפלגש המלך ושוב אסורה למרדכי וז"ב כנלפענ"ד ענין חדש. ובזה הי' נראה לפענ"ד דכל שהיא מרצונה שוב נקנית להמלך ואף למ"ד דעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר דהולד הולך אחריה וכן קי"ל באהע"ז סי' ד' מ"מ במלך כה"ג ודאי דהולד הולך אחריו כיון דמחוקי המלך מותר בפלגש ומתורת קנין ככל האמור בפרשת מלך ניהו דזה דוקא במלכי ישראל אבל כל שנתרצית אליו והיא גם היא אמרה בעלי הוא פשיטא דבכה"ג קנה אותה והולד שלו וצ"ע בזה. ובזה א"ש דאמרה כאשר אבדתי אבדתי שגם הבן אשר יוולד יהי' נקרא על שם אביו ואינו כשר לבא בקהל ואם שגיתי ד' יכפר בעדי: עוד היה נראה לי ע"פי מה שנחלקו הפוסקים הרי"ף והרז"ה והר"ן אם גם באשה בג"ע אמרינן דתהרג ואל תעבור דשיטת הרז"ה כיון דאשה קרקע עולם היא לא שייך תהרג ואל תעבור והר"ן פ"ב דפסחים מחלק דדוקא בדלא עבדה מעשה אבל היכא שהיא מביאה על עצמה הערוה לבעול אותה תהרג ואל תעבור ולפ"ז כיון דהוא ביקש מעמה שתלך אל בית המלך אף שלא נקראה א"כ הוה כמו שמביאה על עצמה העריות שהמלך יבעול אותה ובכה"ג תהרג ואל תעבור ועיין בר"ן שם דמחלק לרבא דס"ל להנאת עצמו שאני בכה"ג דאסתר שלא נתכוונה בשביל ג"ע רק להציל ממיתה שאני אבל לאביי יקשה וע"כ צ"ל כיון דעשתה להציל כל ישראל א"כ באמת השליכה נפשה מנגד אך להציל כל נפשות ישראל וא"כ עכ"פ אסורה לבעלה וזה שאמרה ובכן אבא אל המלך אשר לא כדת והיינו במה שתבא אל המלך יהיה שלא כדת וכאשר אבדתי אבדתי היינו שחשבה שהיא עושית איסור להציל כל ישראל אבל היא אסורה. גם יתכן עוד שאם היתה יודעת שתציל כל ישראל בודאי אז מצוה קא עבדה אבל כיון שהדבר בספק שאף שהמלך ירצה בה מ"מ לבטל גזירתו מעל כל ישראל ודאי לא יעשה וא"כ שוב לבעלה בודאי אסורה שהרי נתרצית בביאה ולא הועילה עדן להציל כל ישראל וניהו דגוף הענין כיון שעכ"פ ספק פקוח נפש של כל ישראל הותר אבל לענין איסור באיסורה עומדת וז"ב. והנה לכאורה הי' נראה לי ענין חדש דהנה בכל התורה כולה קיי"ל דיעבור ואל יהרג מלבד בשלשה אלו ע"ז וג"ע וש"ד והנה שפיכת דמים מבואר הטעם ברש"י בכמה מקומות דמה חזית דדמא דידך סומק טפי והיינו שענין פקוח נפש הוא מפני חביבות הנפש אצל הקב"ה והרי כל הנפשות לו הנה ומה חזית ובע"ז כיון דכל תכלית החיות הוא בשביל הנפש וכל שיעבוד ע"ז והוא מומר לכל התורה גם כל הנפש נשחת ול"ש שיחלל בעבור ישמור כל התורה דהרי הוא מומר לכל התורה אבל ג"ע לא נודע לכאורה למה החמירו בזה יותר וצריך לומר עפמ"ש בשיטה מקובצת בב"ק דף פ' בהך מעשה דחסיד דלא מצאו בו אלא עון זה והקשו בשיטה הא הוה לצורך חולה ופ"נ שרי וכתב דאף לצורך פקוח נפש לא שרינן דבר שיש לחבירו קצת הפסד ע"ש ולפ"ז בג"ע דאין לך הפסד גדול מזה שעושה בניו ממזרים ואוסר אשה לבעלה וכדומה ובכה"ג לא הותר אף משום פיקוח נפש. ובאמת אף בגזל הי' לפ"ז מהראוי שיהי' יהרג ואל יעבור ובאמת שמצאתי בשיטה מקובצת כתובות דף י"ח גבי קסבר ר"מ דאם אמר לעדים שיחתמו שקר ואם לאו יהרוג אותם דיהרגו ואל יחתמו שקר והביא בשם גדולי הקדמונים שר"מ ס"ל דגם על גזל יהרג ואל יעבור והביא כן שכ"כ בפירוש באיזה מדרש ע"ש וטעמו של רבנן דחולקים צ"ל כיון דממון אתיהיב למחילה ואפשר בהחזרה א"כ אין לו להיות יהרג ואל יעבור דנפשו ליתא בחזרה ולא אתיהיב למחילה אבל ג"ע דלא אתיהיב למחילה וליתא בחזרה והוה מעוות שאינו יכול לתקן כדאמרו פ"ק דחגיגה ולכך יהרג ואל יעבור וז"ב מאד. ומזה נראה ראיה למה דמבואר בש"ע יו"ד סימן קנ"ז ס"ק יו"ד דכל שאינו רק חייבי לאוין לא הוה בכלל ג"ע. ולפמ"ש הדבר מבואר בטעמו ויש להאריך בזה: