שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קל״ט

נתתי לבי לתור ולדרוש במה שכתב המהרי"ק שורש קס"ח באשה שזינתה ברצון כדי להציל נפשות דמכל מקום אסורה לבעלה והביא ראיה מאסתר שהיתה בודאי כוונתה לשמים להציל כל ישראל ואפ"ה אמרה וכאשר אבדתי שדרשו במגלה דף ט"ו עד עכשיו באונס ועכשיו ברצון ונאסרה על מרדכי ע"ש והובא בקיצור בב"ש סימן קע"ח ס"ק ד' והנה לכאורה יש לדחות ראייתו דהרי התוס' במגילה שם ובסנהדרין דף ע"ד ע"ב הקשו דאמאי לא גירשה מרדכי שתהא מותרת לחזור לו אח"כ וכתבו דירא שמא יתפרסם הדבר ע"ש. ולפ"ז בכה"ג פשיטא דאינו נחשב לאונס להיותה מותרת לבעלה דבאמת גוף הביאה היא ברצונה וא"ל דמכל מקום כוונתה לא היה לזנות רק להציל נפשות דזה אינו דהצלת נפשות היה יכול להיות בלי האיסור ורק שירא שמא יתפרסם הדבר אבל יכול להיות בחשאי וע"י שני כשרים שלא יגלו עכ"פ האונס אינו ברור ושפיר נאסרה לבעלה עי"ז וז"ב לדעתי. ובזה נראה לי ליישב קושית המהרש"א בסנהדרין שם שדקדק אמאי הקשו התוס' שיגרשה כדי שתהי' מותרת לחזור אליו ולא הקשו טפי היה לו לגרשה שלא תעשה איסור זנות ברצון והיא א"א. ולפמ"ש אתי שפיר דזה הוה ס"ד דהתוס' ג"כ דלא היה אפשר לגרש שמא יתפרסם הדבר והוא ספק פקוח נפש הצלת ישראל ובודאי לא עשתה איסור א"א אחרי שנתכוונה לשמים להציל נפשות ישראל ול"מ דאין לה משפט מות דאנוסה היא ואונס רחמנא פטרי' כמ"ש רבינו בפ"ק מסנהדרין הלכה ב' והכ"מ לא הערה מקורו ובגליון הרמב"ם שלי ציינתי מקומו בע"ז דף נ"ד ע"א אונס רחמנא פטרי' ע"ש אלא אף איסור לא עבדה דהיא הצילה נפשות אלפים ורבבות מישראל אבל לענין שתאסר על מרדכי שפיר הקשו דמכל מקום כיון שאפשר לגרשה שוב לא מקרי אנוסה לענין הביאה ומקרי זנות ברצון ואסורה על בעלה ועיין בב"י בחו"מ סימן ר"ה סברא כעין זאת שזה לא מקרי אנוסה וע"ז תירצו שירא שיתפרסם הדבר ולכך אסרה עליו ועכ"פ ראיית המהרי"ק נדחית לפענ"ד. אמנם לפענ"ד נראה דמ"מ יש ראיה להמהרי"ק ע"פ מ"ש המהרי"ק בעצמו שם דאשה שזינתה ברצון וסברה שמותרת לזנות דמכל מקום אסורה לבעלה דעכ"פ בבעלה מעלה מעל ע"ש וכן הוקבע בש"ע סימן קע"ח שם ולפ"ז במקום דלא מעלה מעל בבעלה וכגון שהי' בידיעתו פשיטא דמותרת. ובזה כתבתי ליישב דברי רבינו שכתב בפ"ג מסוטה דקטנה שזינתה ברצון אסורה על בעלה ותמהו עליו מהא דאמר ביבמות דף ל"ג ע"ב פיתוי קטנה אונס הוא. ולפמ"ש א"ש דכל טעמו של רבינו הוא לפי דניהו דקטנה אנוסה היא מכל מקום נאסרת על בעלה דמכל מקום מעלה מעל בבעלה כיון דהיא כבר מבת שש ולמעלה ויודעת עניני אישות וכ"כ במהרי"ק שם ולפ"ז כיון דשם החליפו קתני והיינו ברצון א"כ שוב מותרת דלא מעלה מעל בבעלה והרבה הארכתי בזה במק"א ליישב קושית המשנה למלך מדף מ"א שם ואכ"מ. ומעתה גם כאן דהיה בידיעת ורצון מרדכי והוא עוררה ע"ז שתלך לבית המלך א"כ שוב לא נאסרה על מרדכי כיון דגוף הביאה אינה אסורה משום שהוא להצלת נפשות וע"כ דאף בכה"ג כל דהביאה ברצון ויודעת שאסורה עי"ז אף שעושה להצלת נפשות מכל מקום אסורה ושפיר הביא המהרי"ק ראיה. אמנם עדיין יש לדחות דהרי בהא דאמר אבוה דשמואל בכתובות דף נ"א דא"א שנאנסה אסורה לבעלה חיישינן שמא סופה ברצון ואף רבא דנחלק עליו הוא משום דיצרא אלבשה והיינו אף דכל עובר עבירה יצר אלבשה כשהתחלת המעשה הי' באונס מחשב אונס כמ"ש הכ"מ בפ"כ מסנהדרין ה"ב שם וכן מבואר בדברי רבינו בפ"א מא"ב ה"ט והכ"מ לא זכר גם בהא שם דברי רבינו בא"ב הנ"ל ובה"ה כמ"ש על הגליון שם והנה התוס' הקשו דא"כ אסתר היאך היתה מותרת לאבוה דשמואל וכתבו שצדיקת גמורה היתה והקדמונים בשיטה מקובצת שם דחו דברי התוס' דאין לסמוך על שהיתה צדקת נגד הדין ולפ"ז גם לדידן דקי"ל כרבא כיון שהיתה אח"כ ברצון שפיר חיישינן שמא נתרצית בסוף ביאה וא"כ אסורה למרדכי דכל שנתרצית אח"כ ברצון גמור שוב לא גרע מהיכא דסברה שמותרת לזנות דמכל מקום אסורה דמעלה מעל באישה וכאן מעלה מעל בו אח"כ וא"ל דיצר אלבשא דז"א דכל הטעם דרבא הוא משום חזקה דמעיקרא דכשם שהיתה מתחלתה באונס אף אח"כ הוא באונס וכאן גם בתחלתו היה ברצון רק שהי' כוונתה להצלת נפשות בזה כיון שאח"כ נתרצית שוב נאסרת על בעלה ושפיר נאסרה אח"כ ועיין בפ"י בכתובות דף נ"א שם שכתב דטעמי' דרבא משום חזקת היתר וכאן לא שייך גם זאת דעכ"פ איתרע החזקה דהי' ברצון וא"כ נדחה ראיית המהרי"ק ובזה ממילא מיושב קושית המהרש"א הנ"ל דלענין איסור א"א כל שבתחלתה הי' משום הצלת נפשות לית בה משום איסור אף דנתרצת אח"כ דיצר אלבשה משא"כ לענין לאסור על בעלה שפיר נאסרת: