שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן י״ג (ד׳)

ודרך אגב ארשום מה שמצאתי בספר אמרי א"ש ח"ב אשר שלח לי בנו הרב נ"י במתנה והגיע לידי עש"ק בחוקתי תרכ"ד ומצאתי בחלק אהע"ז סי' י"ח מענין נוגע והביא דברי הנוב"י וכתב שנעלם ממנו שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקס"א שכתב לענין שכיר בגט שכשר וכתב בזה"ל בשו"ת הרשב"א הנ"ל ואין זה נאמן אע"פ שהוא שכיר ואינו נוגע בדבר והנה מ"ש ואין זה נאמן בספר קול בן לוי הגירסא ואף זה נאמן ומ"ש ואינו צ"ל אינו נוגע בדבר כמ"ש בשו"ת אמרי אש ובאמת שכן נראה פשטת הלשון של הרשב"א. הן אמת דצריך להבין מ"ש הרשב"א דאף זה נאמן אע"פ שהוא שכיר אינו נוגע בדבר דע"כ מדכתב שאינו נוגע בדבר ע"כ שנותנין לו דבר קצוב בין אם הגט יהיה כשר או לא וא"כ למה יפסל וצ"ל דהפסול הוא בשביל שנוטל שכר להעיד דהשליח צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם ואפ"ה כשר משום דאינו מחויב לילך ולהביא וכמ"ש הרשב"א הובא בחו"מ סי' ל"ד דלילך ולראות העדות כשר ליטול שכר וכ"כ מהריב"ל ח"ד סי' כ' בהדיא דהנוטל שכר להביא הגט לית בזה משום דנוטל שכר כדי להעיד וכמ"ש הרשב"א הנ"ל דלילך ולהעיד מותר ליטול שכר ומהתימה שלא הביא דברי הרשב"א הנ"ל וגם על הב"י באהע"ז סי' קמ"א קמ"ב תימה למה לא הזכיר דברי הרשב"א הנ"ל לענין שכיר שנאמן אם אינו נוגע. ובאמת שאכתי צריך ביאור דמה קמ"ל הרשב"א דאף אם נימא דהוא פסול מדרבנן ככל הנוטל שכר להעיד אכתי הא פסולי דרבנן ודאי כשרים להביא הגט וכ"כ המהריב"ל שם ואפשר דהרשב"א קמ"ל דאף בכלל פסול דרבנן אינו ועכ"פ מבואר דאם היה נוגע היה פסול מן התורה ולא היה נאמן ועיין כנה"ג באהע"ז סי' קמ"א בהגהות הטור אות כ"ז ובסי' קמ"ב בהגהת הטור אות כ"ח שלא הזכיר דברי הרשב"א הנ"ל ובנוב"י מהד"ת חלק אהע"ז סי' קכ"ח לענין גט לא הזכיר דברי הרשב"א הנ"ל ותמה עליו הגאון אמרי אש. אבל אני תמה כי אחר שהיה לפניו דברי עצמו שכתב בסי' כ"ז בק"ע במהד"ק ושם הזכיר דברי קול בן לוי ושם נזכר דברי הרשב"א הנ"ל והיה בהעלם עין ממנו כל דברי הרשב"א הלז לא במהד"ק ולא במהד"ב. אמנם לפענ"ד אין מדברי הרשב"א שום הכרע לענין נוגע אם הוא פסול בעדות אשה ומ"ש הרשב"א אע"פ שהוא שכיר ואינו נוגע בדבר לפענ"ד כוונה אחרת בדבר דהנה הטור אהע"ז סי' קמ"א כתב בשם הרמב"ם דשליח הולכה א"צ למנותו בפני עדים אבל הרא"ש הביא דברי הירושלמי עשה שליח להוליך להגט צריך להחזיקו בפני שנים ואין שליח משם השנים ופירש הרא"ש שאין השליח משם השנים שהרי היא בא במקום הבעל ופירש הב"י דהכוונה לענין השליח בשליחותו דהוה כנוגע בדבר שהרי הוא מעיד על עצמו והו"ל כבע"ד דאינו נאמן על עצמו ע"ש ואנן קי"ל דהוה מכלל השנים והשליח עולה במקום אחד וע"ז כתב הרשב"א דאף שהוא שכיר אינו נוגע בדבר והיינו דלעיל מיניה כתב הרשב"א דא"צ עדים שעשאו בעל שליח אלא כל שמביא הגט די לו בכך וע"ז כתב הרשב"א דאף שהוא שכיר מ"מ אינו נוגע בדבר דהיינו שיהיה צריך עדים ויחשב כנוגע בדבר דהו"ל כמו בע"ד עצמו דבא במקום הבעל אפ"ה לא מקרי נוגע בדבר וא"צ עדים להחזקת שליחתו אבל לפסול משום נוגע בזה לא דיבר הרשב"א וז"ב. ועיין בתוס' גיטין דף ס"ו ע"ב ד"ה אני שכתבו בשם הירושלמי דהוה כנוגע בעדותו והפ"י תמה דנוגע כשר בעדות אשה וע"ש בנוב"י סי' קכ"ח הנ"ל מ"ש בזה ולפענ"ד הירושלמי לשיטתו דמצריך עדים במנוי השליחות ואי לא"ה מחזי כנוגע בעדות והיינו שמעיד על עצמו ולכך אם אמר כתק"ח בפני נכתב ובפני נחתם האמינו אותו חז"ל שהוא שליח שנתינה בפני עדים אבל כל שאמר אני הוא עד שני שוב הוה נוגע ואינו נאמן לומר שהבעל שלחו בעדים כנלפענ"ד ענין חדש ודו"ק. איברא דלפ"ז צריך ביאור דאם נוגע כשר אף שיש לחוש שמא מתוך הנאתו ישקר מכ"ש שנאמין לו שנעשה שליח. אמנם נראה דיש לחלק כמו שחלק הקצה"ח סי' ל"ז סק"ה דיש חילוק בין נוגע במה שמעיד לעצמו זה פסול מן התורה אבל מה שמעיד לאחרים רק שמגיע לו הנאה מזה זה אינו רק כנוטל שכר להעיד וזה אינו פסול מן התורה ע"ש שהאריך וגם כאן אם מעיד שנעשה שליח א"כ הוא מעיד לעצמו שנעשה שליח זה הוה נגיעה גמורה ופסול מן התורה אבל מה שחששנו שמא עי"ז ירוויח ממון וא"כ אינו חשש מה"ת רק מדרבנן דהו"ל כנוטל שכר להעיד וזה אינו נגיעה גמורה וז"ב ובזה מיושב היטב הא דכתב הרשב"א ואינו נוגע בדבר ולפי הבנת הפשוטה היה צריך לומר ובלבד שלא יהיה נוגע בדבר אבל לפמ"ש אתי שפיר ודו"ק היטב: