הנה זה רבות בשנים שאמרתי במ"ש המשנה למלך פ"ז מהלכות תרומות הי"ז דתרומה בזמן הזה אזלינן להחמיר בספיקו. ואמרתי דהנה הרמב"ם דעתו דכל איסורי דרבנן עובר בלאו דלא תסור והרמב"ן תמה על זה והקשה דא"כ אמאי ספיקא דרבנן לקולא והא הוה ספק תורה. וכתב במג"א בשם התשב"ץ דחכמים מחלו בזה שיהיה ספיקם לקולא כדי שיהיה ניכר שהיא מדבריהם ולא יבואו להשוות לתורה ע"ש. ולפ"ז נראה לי דבזמן הזה דלא שייך תרומה דאורייתא שוב התרומה דרבנן הוה של תורה משום לא תסור ולא שייך לומר דיהיה הבדל דהא אין כאן איסור תורה כלל ושפיר מצו משוו לדבריהם כשל תורה והארכתי בזה ליישב קושית הנוב"י מהד"ק בענין מאכילין הקל הקל תחלה דהא תרומה אינו רק דרבנן. ולפמ"ש אתי שפיר דכל דאין כאן תרומה דאורייתא נעשה כשל תורה. אמנם כשלמדתי בקידושין דף ס"ט מצאתי סתירה גדולה לזה דהרי אמרו שם מאי גדולה חזקה דמעיקרא ליכא למגזר משום תרומה דאורייתא ולבסוף דאיכא למגזר משום תרומה דאורייתא בדרבנן אכיל בתרומה דאורייתא לא אכיל ע"ש. ולפמ"ש נהפוך הוא דמעיקרא דלא הוה תרומה דאורייתא א"כ תרומה דדבריהם הוה כשל תורה משא"כ לבסוף היה מוכרח לחלק בין דאורייתא לדרבנן וצ"ע:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן ק״ז
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.