אמנם נראה דבאמת בש"ס דילן בסוטה דף מ"ג מתיר בחורגין דקלא אית ליה וצריך לומר דהירושלמי דחולק ס"ל דעד כאן לא שייך קלא אית לי' רק במקום שמכירין אבל במקום שאין מכירין א"כ כשיתוודע להם שהיא חורגתו לא ידעו להפלות שזו חורגתו ויתירו אחותו ממש. ולפ"ז שפיר התיר הירושלמי באתרא דלא חכמין דלא שייך השתא מראית העין ואח"כ יבואו לאתרא דחכמין ושם קלא אית לי'. ולפ"ז כ"ז בחורגין דקלא אית לי' אבל באשת חמיו דלא שייך קלא אית ליה כמ"ש הרא"ש שוב אסור אפילו באתרא דלא חכמין ודוק. ועיין ספר באר שבע בסוטה שם: ולפמ"ש יש ליישב קושיתו ואין להאריך:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן צ״א (ד׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.