מכתב יקרתו הגיעני באחד שנשא אלמנה עד"מ שמו ראובן וטרם שנשאה היו לו בנים ובנות ובת אחת היתה נשואה לאיש אחד ושמו שמעון וראובן הוליד מאשתו השניה בו"ב קטנים ומת ועשה לחתנו שמעון אפטרופוס על נכסיו וגם שמעון הוליד בו"ב קטנים ומתה אשתו עליו. ועתה יש טובת היתומים מראובן ושמעון כשישא שמעון אשת חמיו וע"ז האריך מעלתו שיש להתיר משום טובת היתומים כמו שמצינו שהתירו לישא אשה בתוך ימי אבלו מטעם טובת היתומים וה"ה בזה וע"ז כתב מעלתו דיש לומר דאיסור דורות לא ילפינן מאיסור שעה דאבילות אינו רק לשעה ולכן התירו. ואני אומר דיש לומר להיפך דאדרבא שם אינו רק זמן קצר וליכא הפסד כ"כ ליתומים ואפ"ה התירו ומכ"ש כאן דזהו תקנה לדורות ע"י זה ואם לא נתיר יהיה הפסד ליתומים לדורות ולכאורה יש ראיה להתיר ממ"ש בשב"י ח"א סי' צ"ו שהתיר לישא מניקת בשביל טובת היתומים ומביא ראיה דהרי התירו עשה דלעולם בהם תעבודו בשביל מצוה לקיים דברי המת ע"ש ואף שכל גדולי אחרונים חולקים ע"ז כמ"ש בשו"ת נטע שעשועים בשם הגאון מו"ה סענדר מסטנוב וגם הוא האריך לחלוק ע"ז וגם אני הארכתי בזה בהרבה תשובות:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן צ״א (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.