שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן פ״ט (ב׳)

מכתבם הגיעני עש"ק העבר לעת התקדש השבת ועמדת מרעיד ומשתומם על המעשה הנוראה הלז ומאוד חרד לבי על ס"ת תפילין ומזוזות שנכתבו ע"י הרשע הזה אשר תסמר שערות ראשי להיות מלאכת הקדש קדושת ספרי קודש תפילין ומזוזות ביד המשוקץ הלזו. והנה אחל להשיב על שאלתם מה ששאלתם לשיטת הרמב"ם דבמומר לאחד משאר עבירות לתיאבון צריך בדיקת סכין לשחיטה וכתיבת ספרי תורות תפילין ומזוזות הוה כשחיטה. הנה לפי דבריהם אף לשיטת שאר פוסקים דלא אמרינן מומר לשאר דבר דנפסל לשחיטה הא כל זה במומר לתיאבון דלא שביק היתירא ואכיל איסורא ולפ"ז במקום דאיכא טירחא א"נ וכאן בספרי תורות תפילין ומזוזות איכא טירחא גדולה לתקן ח"ת וגם כתיבה לשמה ובפרט באזכרות אמנם אחר העיון לפענ"ד לענין זה לא נקרא מומר דהנה כבר נודע דמומר לא הוה רק בדבר איסור דאורייתא וכדאמרו בהוריות דף י"א ע"ב א"ב כלאים דרבנן מ"ס מדאורייתא הוה מומר מדרבנן לא הוה מומר ומ"ס כלאים כיון דמפורסם איסורא אפילו בדרבנן הוה מומר ולהלכה מסתמא קי"ל כרבנן דר"י בר"י ובעין משפט נרשם הציון על ר"י בר"י והוא ט"ס דלא נמצא כן בכל מה שציין בעין משפט שם ואף בע"ז כתב התב"ש סימן ב' סעיף ט"ו דוקא באיסור דאורייתא וע"ש בס"ק כ"ו וס"ק כ"ח ואף דאין לך מפרסם איסורא כע"ז אפ"ה דוקא באיסור דאורייתא ולא באיסור דרבנן מה שיש בע"ז ומכ"ש בשאר איסורים ולפ"ז ל"מ לפי דברי העדות לא היה רק ביחוד שמתייחד עם נכריות דזה אינו רק גזירת שמאי והלל כמבואר בע"ז דף ל"ז ובטוש"ע אהע"ז סימן כ"ב ואף אם נקבל עדותו לעדות דרוצה לעשות תשובה אפ"ה בזאת הנכריות בזנות אינו רק משום נשג"ז דרבנן כמבואר בטוש"ע אהע"ז סימן ט"ז וא"כ כל כה"ג לא נעשה מומר ולא נפסל לשאר דבר באופן שלפענ"ד הספרי תורות תפילין ומזוזות בקדושתן הם עומדים ולא נפסלים בזה. אמנם העוכר הלז מכאן ולהבא יהיו ידיו אסורות מלכתוב שים דבר שבקדושה עד שישוב בתשובה שלימה וע"ד המבואר בספרי יראים ובפרט בספר הרוקח על מה שעשה הכלב רע הלזה כי הוא משוקץ ובזוי ויתודה ברבים ויבכה וכשיעשה התשובה השלימה ובאופן שיהיה נראה להב"ד שהוא שם ומתחרט בלב שלם על כל הכעורים וכבר כתב הרמב"ן בפרשת קדושים שאסור להיות נבל אף ברשות התורה אז יחזירו אותו ויראו הב"ד שיפרסמו בדבר שלא ילך למקום אחר ויפשוט טלפיו כחזיר: