שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן פ״ב (ב׳)

מכתבם הגיעני במו רגע וחי נפשי כאשר קראתי המכתב בושתי מאוד לראות איך אנשים המזדקקים לדין יכתבו כזאת כמעט אשר לא יבינו פירוש המלות כי האבני מלואים כתב בהדיא דאם פירשה להניק ולדה בחיי בעלה ג' חדשים אפילו היתה מניקה ולד אחר לתענוג ולא צמקו דדיה מותרת להנשא לריב"ש משום דכבר מכיר הולד מניקת האחרת ובכה"ג היכא דיש צד להקל סמכינן אריב"ש והיינו משום דבכה"ג שנתנה בנה למניקת בחיי בעלה ג"ח קודם מותו כיון שנפסק ממנה שם מניקה אינה נקראת מיניקת חבירו אבל כאן שבעלה מת בחג השבועות תרכ"ד והיא ילדה אח"כ בחג הסוכות א"כ מה מועיל שתתן בנה למניקה הרי נקראת מניקת חבירו דכל מעוברת למניקה קיימא ס"ס שם מעוברת ומניקת חבירו עליה ואסורה ולא נשאר ההיתר רק לאחר ט"ו חדש וחלילה לסמוך על זה והפני יהושע לא אמר רק לאחר המעשה בדיעבד וכבר צווחו גם ע"ז הגאון מוה' סענדר אבד"ק סאטניב והגאון בעל נטע שעשועים ז"ל ומ"ש צד היתר שהשכירה עצמה לאפרתי אולי כוונו שהוא כמו ריש גלותא מלבד שבימינו אין לנו ריש גלותא כמ"ש הפוסקים אף גם שזה טעות ששם מיירי שהמיניקת השכירה עצמה לר"ג ולא תחזור בה לכן מותרת מדבי ריש גלותא להנשא אבל כאן האם והמניקת אינן אפרתיות ואיכא חשש חזרה ע"כ חלילה חלילה להתירה. ומאוד תמהני אם כך עלתה בימינו ומהיום והלאה יזהרו וידקדקו היטב ואף בהוראת איסור והיתר יש לחוש שמא יטעו וד' יצילנו מטעות וד' הטוב ישלח לנו משיחו הוא יורה וממנו תצא תורה. אח"כ נתיישבתי אולי הכוונה שנולד לה הבן בחג הסוכות תרכ"ד ואח"כ בחג השבועות תרכ"ד מת בעלה: