שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן פ׳ (ב׳)

מכתבו הגיעני היום חשתי ולא התמהמהתי להשיבו ולדבר הזה יסלח כי לא השיבותי לו על מכתבו הקודם יען כי אז הייתי טרוד שהעתקתי אהלי חוץ לעיר לשאוף רוח צח ולשתות מי מעיין הקשה למעיין ובבואי הנה לא יכולתי לתת עין ע"ז כי מחוסר ספרים אנכי פה וגם לא אכחד קושט דברי אמת כי לא ראיתי אז דבר אשר יניעני לחזור מדעתי וכעת מלתא מני אזדא וקשה עלי לחפש חיפוש כתבים וע"כ אני מבחוץ ואם מעכ"ת דעתו להתיר ורוצה לסמוך על דעתו כטוב בעיניו יעשה ואני על מקומי עומד לבלי להתיר: וע"ד הקושיא שמביא בשם הגאון חתם סופר. הנה אני ראיתי קושיא זו בספר ככר לאדן מהגאון אזולאי ז"ל והביא קושיא זו מגדולי הספרדיים וגם כתב שבספר עיון יעקב מהמחבר שבות יעקב הקשה ג"כ קושיא זו ולא כתב תירוץ. ולפענ"ד ליישב הקושיא דלפענ"ד נראה דענין מה שמותר לומר לשה"ר על בעלי המחלוקת הוא משום שיוכל עי"ז לבא לתווך השלום שאם יוודע הדבר אולי עי"ז יוכל להשקיט הריב וכענין שלמדו מנתן הנביא שעי"ז שגלה נתן לדוד בשם ד' שיתנבא ששלמה יהיה מלך עי"ז בא הדבר שאדוניהו נס ולא הרבה במחלוקת וא"כ כדי לקיים דבר ד' מצוה עליו לומר לשה"ר על בעלי המחלוקת ועיין בב"ב דף ל"ט ברשב"ם שם דבמחאה לא שייך משום לישנא בישא דמצוה עושה בזה כדי שיזהר בשטרו ע"ש הנה ראינו דכל שאינו מכוון לקנטר ולגנות רק לתכלית מצוה לית בה משום לישנא בישא וה"ה בזה דמה שבא לתכלית טוב מותר לומר לשה"ר לשכך המחלוקת וז"ב. ולפ"ז שם שהגיד השליח שאמרו העיני האנשים ההם תנקר ועיין מהרש"א בח"א שאמר שכונו על משה רבינו וא"כ זה לא מעלה ולא מוריד לגוף ענין המחלוקת ודי היה לו לומר שעודם מחזיקים במחלוקתם ולמה הרבה בגנותם שאמרו העיני האנשים ההם תנקר וכוונו לעיני משה וע"כ משום דכל מאן דמתפקר בשליח ב"ד לא מחזי כלישנא בישא ודוק: