שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן ח׳

סיפר לי הדיין הרב החריף מוה' פייביל נ"י כי היה איש שמכר לחברו סחורה אחת ונתן לו דראהן כסף והוא בירר לו הסחורה שקנה והניחם מצד כדי שיכירם מתוך יתר הסחורות שהי' שם להמוכר ואח"כ הלך המוכר ומכר הסחורה של אותו הקונה ובאו לדין וטען המוכר שלא היה רק כסף ואינו מחוייב רק מי שפרע והדיין אמר שכיון שבירר הסחורה והניחם מן הצד זה גופא הוה קנין. ואני אמרתי דניהו שבירר הקנין אבל במה תוסף תת כח להקנין הא מכל מקום הקנין לא היה רק בכסף ואף אם נימא דמתורת חצר קונה זה אינו דכל שהיה מעורב עם שאר הסחורות אינו קנין כמבואר סימן ר' וא"כ היה צריך לברר כדי שלא יהיה מעורב וחצרו של קונה אינו קונה להלוקח ולפענ"ד נראה דבר חדש דכל שהי' לו עוד סחורות מונחים לא שייך הגזירה דהא טרח ומציל בשביל שאר סחורה שלו וכעין מ"ש הרמב"ם דחצר של הלוקח לא שייך זאת דטרח ומציל וה"ה בזה ודו"ק: