ברכת הלחם של מצה וברכת היין של קידוש היום מהו כיון דחובה הוא מפיק ופירש"י שאין באות אלא לפי שהמברך צריך שיטעום ואי אפשר להנות בלי ברכה וכיון דחובה הוא אכילת מצה חובה עליו וכן קידוש היום חובה עליו ואי אפשר שלא בהנאה והנאה אי אפשר בלי ברכה נמצאת המצוה תלויה בברכת הנאה ומפיק ושאל אותי החריף מוהר"ר פנחס ב"ש נ"י לפמ"ש המשנה למלך פ"ה מיסוה"ת לענין מצוה אם יוצא שלא כד"ה ולפ"ז יוכל להיות אכילת המצה שלא כד"ה ויקיים המצוה והשבתי דלפענ"ד אין הכוונה שאי אפשר בלי הנאה דהיינו לענין קיום המצוה רק דסתם אכילה אי אפשר שיהיה בלי הנאה והנאה צריכה ברכה וא"כ גם הברכה הוה חיובית ודו"ק ובאמת היה מקום לומר מה דאמרו או דלמא ברכה לאו חובה היא ואינו מובן מפני מה ברכה לאו חובה. ולפמ"ש יש לומר דבאמת גוף המצוה אפשר לקיים מבלי הנאה רק דעל הרוב אדם כשאוכל בלי ספק אוכל כדרך הנאתו ולפ"ז מה שייטי' להמצוה דהא המצוה יכול לקיים בלי הנאה ואף שאם יאכל בלי הנאה לא יצטרך לברך ועיין באו"ח סימן ר"ד ובמג"א שם אבל עכ"פ הברכה אינו מעכב המצוה ואפשר לקיים בלי הנאה ודו"ק היטב. ובאמת לפענ"ד גוף ספיקת המשנה למלך הוא משום דכיון דקי"ל מצות לאו להנות ניתנו והיינו דלא אכפת לן בהנאה דעיקר הוא לעול נתנו על צוואריהם וא"כ שוב גם כשאוכל בלי הנאה ג"כ יוצא:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן ז׳ (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.