שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן ס״ב (ב׳)

יקרתו הגיעני. והנה ע"ד צעקתו על אנשי ק' זאבנא כל דבריו על אדני אמת הטבעו וכבר הארכתי בזה זה שנים רבות ומעלתו כאשר מזכיר הדברים אשר כתבתי כי אין כח בידם להפקיע זכות בני העיר אשר שייכים להם בכל הדברים ולהסתפק במקום אחר וכבר הארכתי בזה בשו"ת לק"ק אולינאב וליבטשוב ואפס קצה נזכר מדברי בספר נבל עשור שהדפיס הרב המנוח ז"ל מליבטשוב. והנה צר לנו המקום להתהלך ברחבה בהויות דאביי ורבא ובדברים אלה כבר כתבו הפוסקים שאין משען ומשענה בש"ס ופוסקים כמ"ש התה"ד לענין מסים שתלוי הכל במנהג וע"כ הדבר ברור דאסור לאדם להשתדל בזה ולהשיג גבול וזכות של אנשי אותה העיר ובפרט מה ששייך להרב האב"ד הרי הם גוזלים ממש שא"כ כל בני הישובים הקטנים יעשו במה לעצמם והיום יבחרו להם הרב הלז ולמחר כשלא יפסוק לו כרצונו ילך לו למקום אחר וע"כ תפוג תורה והדברים פשוטים כמ"ש מעכ"ת. וע"ד קושיתו בנזיר לפענ"ד ל"ק דכל דנאמן לומר זה בני בכורי מתורת שהוא יכול ליתן במתנה א"כ עכ"פ כל הנכסים כבר הוא של בנו הבכור פי שנים א"כ אף אם מעות נזירות הוא של הקדש מכל מקום בכלל נכסים שלו הוא וע"ז האמינו במגו דאי בעי יהיב מתנה וא"כ ממילא כל הנכסים הן פי שנים לבנו הבכור והדבר דומה למ"ש הפוסקים והמפרשים דאף דאין הולכין בממון אחר הרוב כל דאזלינן בתר רובא לענין איסור והוה אביו ממילא גם בדבר שבממון הוא חשוב אביו כמו בפדיון הבן וכדומה וכ"כ לענין רוב שכבר הוחזק וה"ה בזה כנלפענ"ד ברור ופשוט. בדבר חתנו הרב החריף יאמין לי כי כל אשר אוכל לעשות עבורו אעשה לו אבל בעוה"ר התורה הורד כבודה השם ירחם עלינו: