שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן נ״ז (ב׳)

מכתבם הגיעני היום. והנה אני רואה שחזרו על הענין הראשון ומלתא מני אזדא. ואני נאחז בסבך הטרדות ורואה אנכי כי מתוך דברי תשובתי מצאו מקום לטעון טענות. והנה מ"ש שאשת שמעון מכחשת הנה ממילא ידע שאדרבה נגד העד בודאי נאמנת אך תגלגל בשבועה שלא מחמת שום אונס קבלה אשת ראובן מידה המעות ומה שכתבתי שלשלם מביתו א"צ וכתבו ע"ז דהדברים סתומים. הנה הסתימות מפורשות שציינתי דברי הש"ע חו"מ סימן צ"ג וסימן קע"ו. ומ"ש הרדב"ז והשב יעקב ובתומים סימן צ"ג ובקצה"ח סימן קע"ו. ומ"ש שאין העד עושה שתי פעולות וע"ז כתבו איך יהיה הדין באם שיטעון הלה שאינו רוצה שיהיה העד מחויב ש"ד רק היסת לבד אם יוכל לפטור מן החרם. לפענ"ד זה תלוי אם יוכל להסתלק אח"כ המבואר בחו"מ סימן קכ"א ובסימן ק"מ. ומ"ש כיון שיש לו ע"א עכ"פ אנו רואין שאינו רוצה להביא אותו לידי ש"ח זהו סברא נכונה והביאו כן בשם עטרת צבי שא"צ לקבל בחרם. אך לפענ"ד היה נראה כיון דע"א א"י לחייב רק שבועה וכל שנשבע כנגדו פטור א"כ חשדינן שע"א משקר שוב יכול לומר תקבל בח' אם לא עשית בנפשך שקר ולשכור ע"א שאולי לא ארצה לשבע ואשלם כנ"ל: