שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן ה׳ (ד׳)

והנה לדינא הדבר פשוט דקיי"ל כהרא"ש והטור דלא חיישינן לשמא זינתה מאחר כמ"ש מעלתו ג"כ. אמנם אמרתי להעיר אותו בדברי הצ"ץ סימן ק"ד שהביא מעלתו הגם שהב"ש הביאו ג"כ לפענ"ד דבריו תמוהין דמה שחששו למניקת חבירו הוא תמוה לפענ"ד דניהו דשויא אנפשה חתיכה דאיסורא אבל מה ענינו לכאן דכל החשש של מניקת חבירו הוא משום דחיישינן שמא תעכר חלבה והיא לא תתבע מהבעל וזה דוקא מבעל אחר אבל כאן שבאמת הוא האב והמוליד והוא בודאי יחוס על בנו מה בכך שכפר בתחלה ושויא אנפשי' חתיכה דאיסורא הא מ"מ הוא והיא יודעין האמת שבנם הוא א"כ בודאי יחוסו על בנם הנולד להם גם מ"ש בשם הנוב"י הנה האמת אגיד שהנוב"י שם סימן כ"ז כ"ח כ"ט במחכ"ת נעלם ממנו דברי התוספתא פ"ד דכתובות והובא בחידושי הרשב"א ספ"ב דיבמות דגם בשבויה לכהן אם נשאת לא תצא ואף שכאן הוא לכתחלה מ"מ כיון דלדעת הרא"ש והטור והכי קי"ל ודאי כשר ורק שלדעת הרמב"ם יש לחוש ולדעת הרמב"ם ג"כ יש חילוקים הרבה שכשר בנ"ד ועכ"פ בנדון כזה ודאי אין לחוש דאינו רק חשש דרבנן ובדרבנן לא חיישינן לשמא עיניו נתן בה. ולדבר הזה יסלח אשר לא הארכתי בדבריו בפלפולו כי אני איני בקו הבריאות וע"כ לא כתבתי רק הנוגע לדינא: