שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן תע״ב

למדתי מסכת שבועות והגעתי לדף מ"ם אמר רנב"י אמר שמואל ל"ש אלא בטענת מלוה והודאת לוה אבל טענת מלוה והעדאת עד אחד אפילו לא טענו אלא בפרוטה חייב מ"ט דכתיב לא יקום עד אחד באיש וגו' לשבועה הוא קם ותניא כל מקום ששנים מחייבין אותו ממון עד אחד מחייבו שבועה הרא"ש דקדק מכאן דטענו בספק עפ"י עד אינו מחייב שבועה מדלא אמר העדאת עד אחד ואמר טענת מלוה וע"כ דבלא טענת מלוה לא מחייב. ולכאורה רציתי לומר דבר חדש דהרי התוס' בב"מ דף ד' ובשבועות דף ל"ז הקשו למ"ד ש"ד איך משכחת שבועת מודה במקצת וכתבו כגון דמחל לו השיעבוד של קרקעות ולפ"ז ה"ה בע"א קשה קושיא זו ולכך צריך טענת מלוה דאל"כ לא שייך שמחל השיעבוד דהא א"י כלל והיאך מחלו מיהו זה אינו דשמואל לשיטתו דס"ל דשעבודא לאו דאורייתא. מיהו גוף הדבר קשה דלדידן דק"ל שעבודא דאורייתא איך משכחת לה שיטעון בספק ע"פ עד אחד וגם קשה כיון דלא משכחת לה רק בשמת א"כ לא מועיל העד אחד רק ע"י שמחל ואנן בעינן דעד אחד יקום מעצמו וכמ"ש הרמב"ם לענין משביע עדי קנס דכל שלא בא ע"י העד לבדו דאי בעי היה מודה ומפטר לא מקרי עדים ע"ש בפ"ח משבועות והוא הדין בזה. ואף דיש לדחות דגוף העדאת עד ל"צ לשום סיוע א"כ שפיר יכול לחייב שבועה מכ"מ הרי עידי קנס ודאי אין גריעותא בעדים רק שזה יכול להודות ולפטור ואפ"ה פטור הוא הדין בזה. וכן קשה למ"ד משביע עד אחד חייב דהוה דבר הגורם לממון והרי כיון שצריך למחילת ב"ד שוב לא מקרי העדאת עד ולא ע"פ לבד יקום דבר והיא קושיא גדולה. וביותר יקשה לפמ"ש בתשובה והבאתי בשו"ת שואל ומשיב מה שאמר הרב הגאון מפיסק ז"ל כיון דזה כופר וטוען להד"מ א"כ הוא טוען שאין בו ש"ק לפי הודאתו חשוב אין בו ש"ק וכמו כל האומר להד"ם כאומר לא פרעתי א"כ כאן שלא בא רק על ידי כפירת בע"ד איך מחייב שבועה ואיך חייב ק"ש משביע ע"א. מיהו יש לומר דמיירי דלית ליה קרקעות וא"כ לא קשה כל הקושיות. אבל זה דוחק דלוקי כגון דלית ליה קרקעות כלל אבל באמת כתבו הקדמונים וכן יש בב"מ דלדידן דתקנת חז"ל דלא לגבי ממשעבדי א"כ אף שיש לו בני חרי מכל מקום כל שיכול למכרו שוב לא מקרי ש"ק דלא סמך דעתו ועיין תומים סי' פ"ח סי' י"ז ולפמ"ש הא"מ סי' ק' בביאור דברי הה"מ מבואר הדברים דכל שיכול למכרו לא סמכה דעתו ולא מקרי ש"ק ודו"ק: