שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן תס״ב (ב׳)

הנה בהא דאמרו בבכורות דף מ"ז ומ"ח קרובה ולא קרובות האריך בברכי יוסף סי' תקפ"ו דא"כ ע"כ מוכח דאפשר לצמצם דאל"כ לא משכחת לה דהא אי אפשר לצמצם ע"ש. ולפענ"ד נראה דהנה בהא דדרשינן קרובה ולא קרובות כפי הנראה ממהרי"ט אלגזי שמביא שם משמע דמשמעות הקרא הוא דמדכתיב בלשון יחיד כדדרשינן ביתו בית אחד ולא שתים וכמו ספר אחד ולא שתים וכדומה. ולפענ"ד אי אפשר לאומרו דכאן לא יוכל למכתב קרובות דהא אי אפשר לצמצם ולא שכיחא ולכך לא שייך למעוטי קרובות רק דממילא אמעט קרובות דהא אי אפשר לצמצם. ובזה מיושב כל הקושיות שהאריך הברכי יוסף שם. עוד נ"ל דבב"ב דף כ"ג ע"ב הקשו על ר"ח דרובא וקורבא רובא עדיף מהא דכתיב והיה העיר הקרובה אל החלל ומשני דליכא והיינו ששתיהן שוות ולפ"ז אי אפשר להיות קרובות דהא זה ודאי אי אפשר לצמצם שיהיו שניהם קרובות וגם שיהיו אנשים מצומצמות דאל"כ אזלינן בתר רובא וא"כ ע"כ דהערים קרובות בצמצום במקום ובאנשים וזה ודאי לא שכיח ודו"ק. ולשיטת הר"ש מאינבלא דבעי שני צדדים בכה"ג איכא שני צדדים להחמיר דשמא שוות ממש וא"כ מי מהם יביא ואת"ל שהאחת גדולה מי משניהם הגדולה רק דיביאו שניהם וע"ז שפיר ממעטינן מהקרובה ולא הקרובות לענין שלא יביאו שתיהן ביחד ועיין תוס' סוטה דף מ"ח ולא שייך אי אפשר לצמצם דבכה"ג שייך אפשר לצמצם דאיכא לגבי כל אחד מעיירות ס"ס ואף דהס"ס סתרי אהדדי אבל בשותפות יכולין להביא ולכך איצטריך קרא דקרובה ולא קרובות ועיין תוס' סוכה דף ט"ו בד"ה פרוץ כעומד שהקשו דאי נימא דאם ספיקא דאורייתא היה אסור משום חשש בעלמא וא"כ גבי נמצא בין שתי עיירות אע"ג דאי אפשר לצמצם מודין רבנן דמביאין שתי עגלות משום חשש דאורייתא ע"ש והקשה המהרש"א למה לא הקשו בפשיטות דהא איכא תרי צדדים לכל אחת מהעיירות שמא היא קרובה ודלמה הם שוים ע"ש ולפמ"ש יש לומר דנגד זה יש לכל אחת מהעיירות שתי צדדים לפטור דשמא היא אינה קרובה ואת"ל קרובה שמא יש באחת יותר אנשים מחברתה דהא אי אפשר לצמצם וממילא פטורות ולכך לא הקשו רק דעכ"פ באיסור דאורייתא אף דיש שני צדדים להיתר מכל מקום מביאין ודו"ק היטב. והנה בהא דמשני בשחבטן והיינו מתורת ביטול והקשו הא אין מבטלין איסור לכתחילה וכתב הר"ן דהא באמת פרוץ כעומד מותר רק דכל שנתערב מתבטל כח המתיר וא"כ כל שיש רוב מותר וא"צ תורת ביטול ע"ש ודפח"ח. וקשה לי טובא דא"כ זה דוקא לרב פפא דעומד כפרוץ מותר אבל לר"ה בריה דר"י דאוסר שוב ל"מ לבטל וכ"ת אה"נ ור"פ לשיטתיה דס"ל פרוץ כעומד מותר א"כ מה פריך הש"ס בדף ט' אי כשחבטן מה למימרא לישני דהא גופא קמ"ל דפרוץ כעומד מותר ולכך מותר לבטל ולדידיה צריך לומר דהא דמותר לבטל הוא משום דמצות לאו להנות ניתנו כמ"ש המרדכי ולפע"ד תימה דא"כ מה פריך לימא הא גופא קמ"ל דמצות לאו להנות ניתנו ומותר להנות אף שנהנה בזה וצע"ג: