שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן תנ״ט (ב׳)

ובזה מדוקדק למה נקט שנתחלף בשעת חופה ולא נקט סתם שנתחלף בשעת ביאה ולפמ"ש יש לומר דבאמת קמ"ל דהחופה היה בתחלתו חופה כשרה מיהו לפמ"ש דהחופה וביאה לא קנה וא"כ הוה נערה המאורסה ושוב מוכח דלא כדעת מהר"ם ב"ב שכתב דנערה המאורסה אינה בכרת דלא מני בל"ו כריתות ע"ש בהגהות על מהר"ם ב"ב מ"ש בזה וקשה דכאן חשוב חטאות דהוא בח"כ ואפשר דס"ל למהר"ם ב"ב דחופת נדה קונה אבל לפענ"ד כאן כ"ע מידו דלא קנה דהא אינה ראויה לביאה לעולם ולא הוה החופה והביאה קנין כלל וגם לפמ"ש הר"ן בקידושין פ"ק דביאת איסור ל"מ לקנין אשה בודאי קשה ודו"ק. אמנם בגוף הקושיא דלמא מיירי כשהי' בעולות מכבר נראה לפענ"ד כיון דמוקי בשופעת מתוך ג' לאחר ג' וכגירסת בשר ע"ג גחלים כמ"ש התוס' משמם ומיירי שלא טבלה מן תוך ג' עד י"ב שנה א"כ שוב ודאי לא נבעלו מקודם דהא הי' נדות ואטו ברשיעי עסקינן כקושית הש"ס. הן אמת דאם היו נדות קשה ג"כ אטו ברשיעי עסקינן וצריך לומר דמיירי ששכחו ולא ידעו אבל לאוקמא דנבעלה מקודם זה ודאי אינו נכון ולכך אוקמא כשבעלו ושנו. ובזה יש ליישב מה שהקשו האחרונים דלפמ"ש הנוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' כ"ב דהא דאמרו דאין אשה מתעברת בביאה ראשונה הוא דוקא על הרוב אבל מיעוט יש שיולדות בביאה ראשונה והרי הש"ס מוקי המשנה כר"מ ור"מ חייש למיעוטא ואני הקשיתי לפמ"ש האחרונים דבהבחנה חשו אף למיעוט א"כ מה קושיא ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דהיא בת י"ב מצומצם א"כ הא קטנה בלא"ה אין מולידה ולכך לחוש שתיכף בהגיע לבת י"ב היתה מולידה והוה מיעוטא דמיעוטא ולא חיישינן ודו"ק. ובגוף דברי המהר"ם ב"ב דהש"ס דייק מדקתני ובשעת כניסתן לחופה ואין חופה לאלמנות אף שדפח"ח אבל אין הבנה לדבריו דניהו דאין חופה לאלמנת היינו שאינו קונה אבל מכל מקום שייך ענין חופה ולדבריו למ"ד אין חופה לפסולות וכאן הוה חופה ואף למ"ד יש חופה לפסולות זה דוקא בידע שהיא פסולה וכאן מיירי בשוגג וע"כ דניהו דאינו קונה אבל מכל מקום שייך ענין חופה ודו"ק. והנה בהא דאמרו ביומא דף ח"י וביבמות דף ל"ז בהא דרב ור"נ דאמרו מאן הוי ליומא ופריך מהך דראב"י וקשה דמה קושיא כיון דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה א"כ שפיר אמרו מאן הוי ליומא ולא יבעלו בעילה שניה ובהכי ודאי הוה סגי להו ולא שייך החשש וצריך לומר דמשמע להו דמאן הוה ליומא לאו דוקא ואם נשתהו יותר מיום אחד שוב יהיה ביאה שניה ותוכל להתעבר. ובזה מיושב מה דקאמר רבנן יחודי הוו מיחדו והיא תמיה דאכתי שייך החשש דראב"י ועיין בתוספות ובחידושי מהר"ם לובלין מ"ש בזה. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת מה דיחודי הוו מייחדי להו צריך ביאור כיון דלא שרי לבעול שוב לא שייך פת בסלו ועיין תוספות וע"כ דכל שראוי לאחר שבעה מקרי פת בסלו ולפ"ז לא שייך החשש דראב"י דבאמת אף שיבא עליה לאחר שבעה ימים אבל כל שלא יבעול רק ביאה ראשונה לא שייך החשש וא"ל דהא היו כמה ימים דז"א דהרי באמת יחודי הוו מיחדי להו ודו"ק היטב: