שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן תנ״ט

ראיתי ונתון אל לבי במה דפריך ביבמות דף ל"ד והא אין אשה מתעברת בביאה ראשונה ובשו"ת מוהר"ם ב"ב החדשות סי' קנ"א הקשה דלוקמא בבעולה וכתב דהא במשנה אמרו ובשעת כניסתן לחופה והרי אלמנה אין לה חופה ובאמת שדפח"ח וכ"כ בתוספי הרא"ש ביבמות בשם המהר"ם ב"ב כן. אמנם לפענ"ד קשה דאף בבתולה מהראוי שלא יועיל חופה לשיטת הרמב"ם דחופת נדה ל"ק והטעם דאינה ראויה לביאה והשתא שם שראוי שתהיה אח"כ ביאה טהורה ואפ"ה ל"ק מכ"ש כאן דהוחלפו ואינה ראויה לביאה לעולם דבודאי ל"ק וא"ל דהוחלפו בשוגג והם הי' סוברים דלא נתחלפו והוה חופה הראויה לביאה דזה אינו דהרי קי"ל דהמאכיל טרפות מפסיד הדמים ומשום דנפשו של אדם חותה מן האיסור וא"כ גם כאן לא שייך חיבת ביאה דהרי הוחלפו ואינם ראויים לביאה ועיין בבית מאיר סי' קט"ז שהקשה בכל ח"ל דלמה יתחייב בתוספת כתובה משום חיבת ביאה והא נפשו של אדם חותה מן האיסור. ומ"ש שם דשאני מוכר טריפות דלא היה לו ממי לחקור אבל ח"ל היה לו לחקור וע"כ דערב לו המקח לא שייך כאן דהא הוחלפו בשוגג וע"כ מקרי שוגג מדחייבי' חטאת ובמזיד ליכא קרבן ובלא"ה חילוקו של הב"מ דחוק. ולפענ"ד היה נראה דשם אפשר בבשר אחר אבל בח"ל אפשר דזו עריבה עליו יותר וא"כ גם כאן קשה כיון דהיה שוגג לא שייך לומר דזו עריבה עליו יותר ושוב נפשו של אדם חותה מן האיסור ולא שייך חיבת ביאה מכ"ש חופה דאינו קונה. מיהו יש לומר דמזה ראיה למ"ש הח"מ וב"ש סי' ס"א באם פרסה נדה באמצע החופה אמרינן תחלת חופה קונה ע"ש וא"כ גם כאן יש לומר דבעת כניסתן לחופה הוה משכחת לה שתהיה חופה הראויה לביאה ואח"כ נתחלפו ונמצא דתחלת חופה קונה ובזה היה מדוקדק לשון ובשעת כניסתן לחופה הוחלפו ומיהו לא דמי דדוקא בחופת נדה שייך זאת דבאמת היא ראויה אח"כ לכשתטהר רק דהרמב"ם ס"ל דבעינן שתהיה החופה ראויה לביאה תיכף בזה יש לומר דכל שבתחלת החופה היתה ראויה אף שפרסה נדה כבר קנה לה אבל כשהחופה אינה ראויה לביאה לעולם במה קנה והיא קושיא גדולה וצריך לומר דבאמת ל"ק החופה ורק דכל שכבר נתקדשה הוה כנערה המאורסה ולפ"ז שוב יש מקום לומר דכבר נבעלה ואף דאלמנה אינה קונה בחופה הא כאן גם בעולה לא קנה בחופה וצ"ע. מיהו יש לומר דשפיר מוכיח דהרי בשעת שהלכו לחופה לא הוו ידעו שתתחלף ושפיר קתני ובשעת כניסתן לחופה דהיה חופת בתולה: