שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן תנ״ב

במה שהקשו התוספות בגיטין דף י"ב ד"ה אלא למ"ד כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני אמאי לא קנה העני והקשה בשו"ת נוב"י מהד"ת חלק אהע"ז סי' קי"א דהא אין שליח לדבר עבירה והמעשה בטל ע"ש שנדחק מאד ולפענ"ד לק"מ דבאמת ר"א ס"ל מיגו דאי בעי מפקיר ליה לנכסי וחזי ליה ומגו דזכי לנפשיה זכי נמי לאחריני ורק רבנן ס"ל דהא כתיב לא תלקט לעני לא תלקט לו לעני ע"ש ולפ"ז שפיר הקשו בתוספות דניהו דהמעשה בטל אבל עכ"פ שייך מגו דזכי לנפשיה זכי נמי לאחריני וא"כ עכ"פ יכול לזכות עבורו אף דהשליחות בטל ול"מ אם נימא דזכייה לאו מטעם שליחות ודאי מועיל אלא אף למ"ד דזכייה מטעם שליחות וכל דהשליחות בטל ל"מ לזכות לו היינו דוקא במידי דבעי שליחות דוקא אבל כאן כל דיכול לזכות לעצמו שוב כל שבטל השליחות הרי יכול לזכות לעצמו וממילא יהיה של העני דהא אח"כ יוכל לזכות לו דאטו לא יוכל לזכות לאחר דבר שהוא שלו ואטו לא יוכל אדם לתת לחברו דבר שלו ורק דהתורה אמרה לא תלקט לעני וא"כ הזהירה התורה אף ששייך מגו דאי בעי זכי לנפשיה וכל דאמר רחמנא אף דלא תעביד מכל מקום אי עביד מהני א"כ שוב יוכל לזכות לעני וז"ב ופשוט. וראיתי בישועת יעקב סי' קס"ה ס"ק ד' דהקשה מדעתא דנפשיה לאביי למה לא מהני מידי דהוה אמקח הנעשה באיסור וכתב דכל שאינו זוכה רק מצד מצות התורה כל שלא עשה כתורה ל"מ ע"ש ולא זכיתי להבין דזה דוקא אם אינו רוצה לזכות לו וזה זוכה מצד מצות התורה שפיר כתב דל"מ אבל כאן הרי הבעה"ב רוצה לזכות לו וא"כ מה בכך שאינו כמצות התורה מכל מקום אי עביד מהני וזוכה וזה ברור ופשוט ושפיר הקשו התוספות: