שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן תנ״א

היה אצלי הרב הה"ג אבד"ק לייפניק נכד הרב הגאון בעל שמן רוקח ז"ל והקשה אותי על דברת הרב בעל שב שמעתא להקצה"ח ז"ל שמעתא וא"ו פכ"ב דחזקה דאתיא מכח סברא לא מועיל בתרי ותרי ע"ש וע"ז הקשה מהא דכתבו התוספות בכתובות דף כ"ב ע"ב ד"ה הבא דחזקה דאשה דייקא ומנסבה מרעא לחזקת א"א ולפמ"ש השב שמעתא הא בתרי ותרי לא מרעא חזקת א"א דמעיקרא דהך חזקה דאשה דייקא ומנסבה אינו רק מכח הסברא. והנה בפשיטות נראה דניהו דמוקי אחזקה קמייתא אבל עכ"פ מגרע לה להחזקה דאתרע עכ"פ ושוב אינו מחוייב רק אשם תלוי והוה כמו ספק קרוב לה דעכ"פ מרעא לחזקה קמייתא. אמנם אחר העיון נראה דהדבר תלוי במה שנחלקו הש"ך והאחרונים סי' פ"ז אי תרי ותרי הוה כמאן דאיתנהו לתרוייהו או כמאן דליתנהו ולפ"ז נראה לי דכל תרי ותרי אי אמרינן כמאן דליתנהו שוב החזקה קיימתא הדרא לדוכתא ולפ"ז זהו בשאר תרי ותרי אבל כאן היא בעצמה כל שלא היו עדים היתה נאמנת א"כ כיון דכמאן דליתנהו דמי וכל שהיא טוענת שמת שוב אתרע חזקת א"א וז"ש התוספות דמה"ט שרינן כי ליכא עדים. ולכאורה למה הוצרכו לזה. ולפמ"ש אתי שפיר דכל דהוה כמאן דלתנהו היתה נאמנת אף נגד החזקה ה"ה כאן ניהו דהוה תרי ותרי הא כל דליתנהו היתה נאמנת וה"ה כאן ודו"ק. וע"ד הפלפול אמרתי בזה דהנה כבר נודע מחלוקת ר"מ מיוני ור"ת אי חיישינן לשמא קידש כמו דחשו לשמא ימות ולפ"ז נראה לי כיון דחיישינן לשמא ימות ועכ"פ יוכל להיות דימות אח"כ ניהו דמוקמינן על חזקת חי היינו כשאין שום ריעותא אבל כל דאיכא תרי ותרי א"כ ניהו דמוקמינן אחזקת חי אבל עכ"פ חזקת דייקא ומנסבא הורע דיוכל להיות שימות אח"כ ושוב אתרע חזקת א"א כנ"ל: