שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן ת״נ (ב׳)

ובזה מיושב היטב קושית הפ"י שהקשת דא"כ בעבד דזכות הוא לו והוה שליח להולכה כשליח קבלה ולמה אצרכו בשליח להולכה דעבד בפני נכתב ובפני נחתם דהא הוה כשליח קבלה ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דעכ"פ לא שייך סברא זו דנכתב לשמה דהא העבד לא עשה שליח זה וא"כ שוב צריך בפ"נ כדי לאורועי חזקת עבדות שלו וז"ב ודו"ק כי קצרתי. ומידי דברי זכור אזכור מה דאמרו בדין הוא דל"צ קיום כדר"ל ומכאן הוכיחו דלא כשיטת רבינו אביגדור דבטוען בע"ד מזוייף צריך קיום מן התורה ועיין ש"ך חו"מ סי' מ"ו ובב"ש סי' קמ"א וסי' קמ"ב והנה הקשה אותי הרב המופלג מוה' ליב לנדא נ"י מהא דהקשו התוספות בכתובות דף צ"ב גבי הא דאמרו דאזל ראובן ומפצי ליה והקשו התוספות דמה נ"מ בין ראובן לשמעון ואם איתא לשיטת רבינו אביגדור נ"מ טובא דראובן מצי טעין מזויף מה"ת ול"מ הרבה קיומים שהקלו חז"ל אבל אי אחר טעין מזויף הקלו רבנן. והשבתי דא"כ אפילו כי לא מכר באחריות נמי כיון דכל הטעם דקיום שטרות כשזה טוען מזויף הוא מה"ת מפני שזה יודע היטב בשקרו א"כ כי ליכא בע"ד ודאי נאמן יותר ואדרבא כשאינו באחריות מהראוי להיות נאמן טפי ולא שייך לומר לאו בעל דברי' דידי את דהא זה צווח שיודע בשקרו ואטו בשביל דמכר לאחר לא יהי' נאמן בטענתו וע"כ דאין נ"מ לזה ושפור מקשו התוספות שוב מצאתי בא"ז ח"ד סי' תשמ"ה שהביא בשם הר"ש שכתב גם כן דמדברי התוספות נראה דלא כרבינו אביגדור ומכח קושיא זו והנראה לענ"ד כתבתי ודו"ק: