נתתי אל לבי בהא דאמרו בשבת דף צ"ב בטלה דעתו אצל כל אדם אי דוקא בדבר שמה שעושה זה הוא אינו טוב כמו שעושין בני אדם בזה אמרינן דאינו נקרא מעשה ובטלה דעתו או דלמא אף בדבר שעושה מעשה חשוב רק שרבים מבני אדם לא יכלו לעשות וגם בזה בטלה דעתו והנה בהך דאנשי הוצל הם אינם נושאים כשאר בני אדם שנושאים על ראשיהם ואינם עושים כבני אדם וכן בבית מנשיא או במקיים קוצים בכרם בכלהו הענין שזה עושה הוא לגריעותא שייך לומר דבטלה דעתו אבל במקום דהוא לחשיבות ואחרים א"י לעשות כן למה נימא דבטלה דעתו של זה בשביל שאחרים אינם עושים כן. וכאשר השקפתי בזה נזכרתי מהא דאמרו בשבת דף ע"ד חכמה יתירה שאני ופירשו התוספות דבטלה דעתו אצל כל אדם והרי שם אדרבא הם חכמה יתירה עשו ואפ"ה בטלה דעתו אצל כל אדם מיהו יש לומר דאין ראיה דשם באמת אנשי המשכן היה להם חכמה יתירה אבל שאר בני אדם הטווים ע"ג עזים א"י לעשות היטב וכמ"ש רש"י ולכך לא הוה מלאכה ואולי יש לומר דגם כוונת התוספות הוא כן דניהו דאנשי המשכן הוה חכמה יתירה אבל שאר אנשים בטלה דעתם ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן תמ״ח
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.