שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן תמ״ו (ב׳)

מה שהקשה אותי תמול על שיטת הרמב"ם דבן יום אחד נוחל ומנחיל מהא דאמרו בנדה דף נ"ז דר"י דריש את שיש לו נחלה יש לו גבול ונפל הואיל ואין לו נחלה אין לו גבול הנה מבואר דנפל אין לו נחלה והיא קושיא גדולה. הן אמת דלפמ"ש המג"א סי' תקכ"ו לענין קבורת נפלים דהאי דרשא כותיים ס"ל ואנן לא קי"ל כן היה ניחא אבל גם דברי המג"א דחוקים וגם יש לומר דרק מה דדרשינן דנפל אין לו גבול לא קי"ל כן אבל אין לו נחלה מפשט פשיטא ליה מיהו יש לומר דמיירי בנפל של שפיר וכמ"ש המג"א שם דזה בודאי אין לו גבול ואפשר דאין לו נחלה. אך הדברים דחוקים. ולפענ"ד נראה ברור דהנה מה דכתב רבינו דנפל בר ירושה הוא לפענ"ד הטעם דכל שיצא לאויר העולם בר ירושה הוא ונוחל ומנחיל נראה לפענ"ד דהנה אנן קי"ל דהמזכה לעובר קנה משום דדעתו של אדם קרובה אצל בנו ולכך רצה להקנותו כמבואר סי' ר"י ולפ"ז ניהו דדוקא דעתו של אדם קרובה אצל בנו לא שיהיה נוחל ומנחיל לאחיו מן האב ע"ז אין קרובה דעתו של אמו לתת הנחלה לאחיו מן האב והנה הש"ך בסי' ר"י כתב בשם חתנו הגאון מוהר"מ ז"ל ליישב דברי הרי"ף דס"ל דגם ירושה ממילא לא קני דהקשו עליו והא ירושה ממילא עדיף מזכוי לעובר וכתב הוא דלפי המסקנא העובר א"י לזכות ואינו בר ירושה רק שדעתו של אביו קרובה אצל בנו ומקנהו בכל אופן היותר מועיל ועשו שאינו זוכה כזוכה ע"ש ודפח"ח. ובזה נראת לי מ"ש המבי"ט בתשובה ח"א סי' של"ז דאשה לא אמרינן דדעתה קרובה ולא נודע הטעם ולפמ"ש אתי שפיר דכבר אמרו בגיטין דאשה לא ידעה לאקנוי' ועיין בטוש"ע סי' קנ"ד באהע"ז בב"ש שם וא"כ כל שהעובר בעצמו לא יכול לזכות ולא לירש רק שאביו מקנה לו בזה האשה אין ביכולת להקנות מיהו לפמ"ש הש"ך דקני ע"מ להקנות מועיל וא"כ גם אשה יכולה להקנות לא שהבן יזכה רק שיוכל להנחיל לאחיו מן האב ולפ"ז עכ"פ הנפל אינו בר ירושה רק שדעתו של אדם קרובה אצל בנו וה"ה באמו אצל בנה דלא כמבי"ט ומה גם בקני ע"מ להקנות דמועיל יותר ולפ"ז עכ"פ אין לנפל ירושה שהוא בעצמו ודאי אינו קונה ולא יורש ודו"ק ובזה מיושב קושית הקצה"ח סי' ער"ו בהך דאמרו בכתובות דף ל"ח ומי מעברא ולהרמב"ם משכחת לה דהוא יום אחד ונוחל ומנחיל ולפמ"ש אתי שפיר דשם להוציא מן האב הקנס ודאי דאין דעתו להקנות והבן בעצמו ודאי לא יכול לקנות ומה גם דהבת כבר מתה ומי מקנה להבן. עוד נראה לי להוסיף דיצא לו לרמב"ם מהמשנה דתינוק בן יום אחד נוחל ומנחיל ודייק מינה בב"ב דף קמ"ב דיום אחד אין עובר לא יע"ש בתוס' ד"ה דהוא שכתבו דבן יום אחד פסיקא ליה עובר לא וזה דחוק והרמב"ם ס"ל דוקא בן יום אחד עובר לא וכ"כ הפמ"א בסי' ער"ו ובסמ"ע האריך ולפמ"ש יש לומר דהרמב"ם מפרש דקרא כתיב והיה ביום הנחילו את בניו ובן לא מקרי כשהוא עדן עובר אבל בן יום אחד בן מקרי אמנם התורה תלתה באב דאב מנחיל ולא שהבן יורש ומטעם שכתבתי דרק מצד דעתו של אב קרובה אצל בנו ולכך אין לו נחלה לנפל דהא הנפל אינו נוחל מצד עצמו רק מצד האב וכמ"ש ודו"ק: