קשה לי לפי מה דאמרו בע"ז דאם אין לפועל רק בסופו וא"כ לא שייך חזקת חיוב בשכירות דהא עד מכוש אחרון לא נתחייב כדאמרו בע"ז דף י"ט דאין במכוש אחרון שוה פרוטה וא"כ גם א"י אם פרעתיך פטור ומכ"ש בזה דהוא טוען ברי ואנן אמרינן דטרוד בפועליו וא"כ גם א"י אם פרעתיך פטור והיא קושיא נפלאה וצ"ל דכיון דטוען שכרתיך ונתתי לך שכרך א"כ כל שהודה ששכרו שוב כבר נתחייב ושוב הו"ל א"י אם פרעתיך. ובזה נראה לי מה דאמרו מתוך שיכול לומר לא שכרתיך והקשו בתוספות דהא הו"ל מיגו בדדמי ולפמ"ש יש לומר דכל שיכול לטעון לא שכרתיך א"כ מה דאמר שכרתיך ונתתי לך שכרך לא נתחייב דהא א"י אם פרעתיך לא הוה דלא שייך חזקת חיוב דאימתי נתחייב בשעה שאמר שכרתיך והרי הוא טען דפרע ולא שייך חזקת חיוב ושוב הו"ל כא"י אם נתחייבתי. ויש להמתיק הדברים לפמ"ש הנימוק"י בב"ב דף למ"ד דלא שייך מיגו גבי לוקח דטען דהמוכר דר בו יום אחד כיון דגם אחר טענתו לא נודע אם אמת הדברים יעו"ש וזה הענין של מגו בדדמי דלא אמרינן משום דגם אם נאמר שטען אמת מכל מקום הרי שייך בדדמי וסובר שאמר אמת ולפ"ז כאן שהוא טען באמת שפרע רק שאנן אמרינן שטרוד בפועליו כל שיכול לומר לא שכרתיך עכ"פ הו"ל רק א"י אם הלויתני ופטור אף אם נימא שטעה דא"י אם הלויתני פטור ודו"ק כי קצרתי:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן תמ״ב
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.