שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן תמ״א (ב׳)

ובזה מיושב גם מה שהקשיתי בהא דאמרו בשבועות דף מ"ח כגון שנשבעה ומתה והרי אח"כ מסיק הא מני ב"ש היא וא"כ מה קושיא מכתובה דבכתובה הוה כמוחזקת ולפמ"ש אתי שפיר דשם לא שייך שכבר הוחזק וא"כ לא שייך הטעם דהום כגבוי ודו"ק ועיין סוגיא דפ"פ ובתוספות שם ד"ה אי שהתוס' בעצמם הרגישו דאף בס"ס מהראוי שתפסיד הכתובה משום חזקת ממון רק שהביאו ראיה דלא אמרינן כן ובפ"י שם האריך דלמה יוצאין ממון מכח ס"ס הא לא עדיף מרוב ע"ש ובתשובה הארכתי בכמה אופנים ולפמ"ש באמת כל שהס"ס תיכף לענין הכתובה ולא היה רוב שכבר הוחזק אין מהראוי להוציא ממון מכח ס"ס. שוב נזכרתי דמה שחדשתי לענין רוב שכבר הוחזק כבר חדשו האחרונים לענין ד"נ דאף לס"ד דבד"נ לא אזלינן בתר רוב אבל רוב שכבר הוחזק מועיל עיין שב שמעתא שמעתא ד' ובישועת יעקב אהע"ז סי' ד' וסי' קע"ב ואף שאני כתבתי לדחות דבריהם אבל לענין ממון הדבר ברור שכן הוא וכמ"ש. והנה בהא דאמרו ת"ש המוכר עבד לחבירו ונמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו לסטים מזוין או מוכתב למלכות אומר לו הרי שלך לפניך רישא מ"ט לאו משום דרובא הכי אתנהו וע"ז שאל אותי החריף ושנון מוה' משה יונה נ"י מסקאהל דמה קושיא דאף לשמואל דלא אזיל בתר רובא היינו דוקא במקום שהחזקה מנגדו דהיינו בשור ונמצא נגחן דאף דרובא זבני לרדיא מצי א"ל המוכר להלוקח אנא לשחיטה מכרתיו לך דכעת המוכר מוחזק בממון וא"כ כאן דהמוכר מוחזק בממון שכבר שילם לו וגם יש לו רובא דמסייע לי' שוב ודאי נאמן המוכר ומה קושיא וע"ז הביא דברי השיטה מקובצת שהרגיש בזה וכתב דע"כ מיירי בלא שלם לו עדיין דאם כבר שלם לו שוב יקשה דמה אריא דנמצא גנב דרוב מסייע להמוכר אף אם נמצא שוטה או משועמם נמי דרוב אין עבד שוטה אפ"ה מהראוי לומר סמוך מיעוטא לחזקת ממון ואתרע ליה רובא וע"כ דמיירי דלא שילם לו ויש לו להלוקח חזקת ממון ולכך צריך המוכר לרובא דמסייע לו ושפיר מקשה וע"ז הקשה החריף הנ"ל דהוכחת השיטה דמיירי בלא שלם דאל"כ אף בנמצא שוטה נמי דנימא סמוך מיעוטא לחזקה אינו ראיה כלל לפמ"ש הרשב"א בחידושיו ליבמות דף קי"ט דמיעוט שאינן מתעברות לא חשיב מיעוט לסמוך לרוב דזה מיעוט שעומד נגד הרוב וזה לא אמרינן ובזה הרוב עדיף ושאני מיעוט דמפילות דהוא מן הרוב בעצמו ע"ש וא"כ ה"ה במיעוט השוטים דהוא עומד נגד הרוב לא אמרינן סמוך ויפה הקשה לכאורה. אמנם אחר העיון ל"ק דע"כ לא כתב הרשב"א דמיעוט שעומד נגד הרוב לא חשיב מיעוט רק באיסור דרוב עדיף מחזקה רק כשיש מיעוט שיש לסמכו להחזקה סמכינן מיעוט לחזקה וכל שהמיעוט עומד נגד הרוב הרי המיעוט לא נחשב לכלום נגד הרוב ולא נשאר רק החזקה וכיון דרוב עדיף מחזקה אין לסמוך המיעוט נגד הרוב והחזקה נגד הרוב ג"כ אינו אבל בממון דהחזקת ממון שיש לזה השתא כגון בלא שילם החזקה אלים נגד הרוב ואין הולכין בממון אחר הרוב רק דבשילם יש להמוכר אותו חזקת ממון וכל שיש לומר סמוך מיעוטא אף דהמיעוט עומד נגד הרוב מכל מקום בצרוף חזקת ממון דאלים נגד הרוב יש לצרף גם המיעוט העומד נגד הרוב וז"ב כשמש. גם מה שדחה עוד דבכה"ג דלפי דברי הרוב לא התחיל כלל החזקה דהיה מקח טעות לא שייך סמוך מיעוטא לחזקה לא ידעתי כלל דהא גם ברובא לרדיא סמכינן אחזקת ממון שיש להמוכר אף שחזקה דמעיקרא היה לה להלוקח בהממון רק שעכשיו הוא ביד המוכר ולא אמרינן כיון דלפי דברי הרוב לא התחיל כלל חזקת מוכר בממון דאדרבא הלוקח היה לו חזקה דמעיקרא ואפ"ה אזלינן בתר חזקת המוכר עתה דחזקת ממון של עתה דוחה הרוב והחזקה דמעיקרא של הלוקח א"כ שפיר שייך לומר סמוך מיעוטא לחזקה. והנה מעלתו הביא דברי התורת חיים שחידש ע"פ דברי הרשב"ם כיון דחזקה דאעבד שפירא יהיב זוזי הלוקח זה מועיל אף דיש להמוכר חזקת ממון והרוב ע"ש וע"ז כתב מעלתו דכל דאין החזקה מכחשת להרוב ניהו דאינה מסייעת מכל מקום הוה הרוב עדיף ושאני מוכר שור ונמצא נגח דהחזקה מנגדת להרוב וגם זה ל"ק דנראה דהחזקה דאעבד שפירא יהיב זוזי בודאי מנגדת הרוב דחזקה זו הוה חזקה דאתא מכח סברא דחזקה דלא שדי אינש זוזי בכדי וכבר השריש לנו המהרי"ק שורש ע"ב ובתה"ד סי' ר"ז דחזקה דאתא מכח סברא עדיף מרוב וע"כ ע"י חזקה דאין אדם פרוע בתוך זמנו וכדומה מוציאין ממון על ידו אף שאין הולכין בממון אחר הרוב ע"ש וה"ה כאן וז"ב כשמש ומ"ש מעלתו ליישב בזה ע"ד הפלפול אין הזמן גורם לעיין בזה כי רבו התשובות אשר צריך אני להשיב ולקחתי לי מועד להשיב על דבריו מפני כי הוא חתן ש"ב הרב נ"י ודי בזה. ובגוף הקושיא לפענ"ד ל"ק דכאן לא דמי לשור שנמצא נגח דהמוכר טוען שאני מכרתי לשחיטה אף דרובא לרדיא זבני מכל מקום אני מכרתי לשחיטה אבל כאן אין לו טענה רק שהלוקח סבר וקיבל משום הרוב דהם גנבי אבל עכ"פ חזקת ממון ל"ש דגם המוכר מודה דאם לא היה סבר וקבל היה מקחו מקח טעות ולא נשאר כאן רק הרוב והרי אין הולכין בממון אחר הרוב ושפיר מקשה אבל בהך דשור נגח זה טוען שאני מכרתי לשחיטה וא"כ לא היה מקח טעות ועיין בתוספות ב"ק ר"פ המניח וגם בבכורות דף כ':