שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן ת״מ

ראיתי בספר נדפס מחדש ושמו שבעה עינים ואמרתי לרשום בקצרה מה שראיתי בו. וזה יצא ראשונה מה שהאריך המחבר בתחלת תשובה ראשונה ועלה ונסתפק אם בדבר שבערוה נאמן עד אחד לאסור והאריך להוכיח מדברי הפ"י בגיטין דף ל"ג ומדברי הר"ן נפלאתי מאד איך לא הביא דברי הש"ס מפורש בקידושין דף ס"ו אשתו זינתה בעד אחד דאביי אמר נאמן ורב' ס"ל דאין עד אחד נאמן בדבר שבערוה פחות משנים וא"כ מבואר הדבר בבירור ואיך שייך לפלפל בזה. אמנם באמת אין ענינו לכאן דשם העד אחד מהוה איסור חדש ובזה אין עד אחד נאמן בדבר שבערוה אבל כאן אם נימא כשיטת המהרי"ט דמחזיקין מאיסור לאיסור א"כ האשה בחזקת אשת איש עומדת וכעת הספק אם נפלה ליבום או לא וא"כ כל שעד אחד אומר שהיא בחזקת יבום אינו מהוה דבר שבערוה רק שמאלם החזקה ובכה"ג אפשר דעד אחד נאמן אף שהיא דבר שבערוה וא"כ נסתר כל בנינו ומה שהאריך בדברי התוספות קידושין דף ס"ה שכתבו דע"א נאמן באיסורין להתיר אבל לא לאסור וא"כ כל שאין עד אחד בדבר שבערוה פחות משנים להתיר מכ"ש לאסור אינו נאמן. הנה טעם הדבר דלהיתר נאמן העד אחד ולא לאסור הטעם דלהתיר אין אדם חוטא ולא לו משא"כ לאסור וכמ"ש הפ"י בגיטין דף נ"ד יעו"ש אבל דבר שבערוה ל"מ חזקה אין אדם חוטא ולא לו דדבר שבערוה גזירת הכתוב אף ששניהם מודים דל"מ וא"כ זה להתיר אבל להחזיק מה שכבר נאסר מנ"ל דלא יהיה עד אחד נאמן וגם בקידושין בעד אחד ג"כ ל"מ דהו"ל דבר שבערוה כדאמרו בדף ס"ה והיינו ג"כ לאסור על אחרים ואפ"ה אינו נאמן ואף למ"ד דהמקדש בעד אחד חוששין לקידושי' היינו מבלי לפטרה בלא גט אבל לא שיהיו קידושין וודאין ועכ"פ ספק של המחבר אינו כלום ותמהני דהיה לפני גדולים ולא גערו בו פלפולא למה. ובמ"ש לחלק בין היכא דמהווה איסור חדש בזה אין דבר שבערוה פחות משנים אבל כשאינו מהווה איסור חדש יש לומר דעד אחד נאמן א"כ יש לומר דלכך ס"ל לחד מ"ד דחוששין לקידושי' בעד אחד משום דבאמת שניהם מודים וא"כ עכ"פ לענין איסור בקרובין שלו וקרובותיה שייך שויא אנפשא חתיכה דאיסורא ונאסרין אף בלי עד אחד וא"כ עד אחד עכ"פ אינו מהוה איסור חדש לגמרי ולכך עד אחד נאמן. ובזה נראה לפענ"ד הא דאמרו שניהם מודים מאי והוא תימה דממנ"פ למה צריך עד אחד כלל בזה ולפמ"ש יש לומר דבזה שוב העד נאמן דעכ"פ לא נתהווה על ידו איסור חדש לגמרי שוב ראיתי בתשובת ש"ב הגאון מק"ק סטאניסלב שהרגיש בהך דזינתה אשתו וכתב דיש לה חזקת היתר לבעלה ולכך בדבר שבערוה אינו נאמן ע"ש. איברא דצריך ביאור דא"כ למה לי טעמא דהוה דבר שבערוה תיפוק ליה דאין עד נאמן נגד חזקת היתר וגם יקשה א"כ מ"ט דאביי דאמר דנאמן הן אמת דגם בנטמאו טהרותיך קשה דהא היה להם חזקת היתר ואף אם נדחוק דהא מעיד על תחלת עשייתם ולא אתחזק אכתי קשה משורך שנרבע דשם בודאי יש לו חזקת היתר טרם שנרבע ועכ"פ היה לן לומר בצריכותא דשורו נרבע הוא דיש לו חזקת היתר. איברא דיש לומר כיון דסתם שוורים לאו לגבי מזבח קיימי לא שייך חזקת היתר ולא אתחזק בזה אבל עכ"פ קשה מ"ט דאביי באשתו זינתה הא יש לה חזקת היתר לבעלה וגם חזקת צדיקת אי אמר אשתו זינתה ברצון. אך נראה דכל דשתיק ושתיקה כהודאה דמיא הו"ל כתרי עדים וכעין מ"ש המרדכי בשם ראב"ן בהך דפלגינן דיבורא דכל שיש עד אחד עמו מצטרף גם הבע"ד וה"ה כאן ולפ"ז לא שייך חזקת היתר דהרי יש כאן תרי. ויש להמתיק הדברים דכיון דגם לרבא אי מהימן ליה כבי תרי גם הוא מודה שוב כל שהוא שותק ואמרינן דהוא כהודאה אין לך מהימן כבי תרי מזה עצמו שהרי מודה לדבריו ודו"ק ולפ"ז שוב מה שאמר רבא דהו"ל דבר שבערוה הוא מטעם דבר שבערוה לבד וא"כ שוב מוכח דעד אחד אינו נאמן אף דאין לו חזקת איסור ולא חזקת היתר. ולכאורה רציתי לחתור היבשה דכל דדבר שבערוה בעי שני עדים כשרים א"כ לא מצטרף הודאת בע"ד דעכ"פ גדר עד כשר אין לו ושוב הדרא חזקת היתר למקומו אלא שמדברי המרדכי גבי פלגינן דיבורא מ"ש בשם הראב"ן לא משמע כן וצ"ע כי אינו לפני: