ובזה מיושב היטב קושית התוספות דלמ"ד דיש לה מנה שוב אינו מפסיד כלום וגם בסנהדרין דף ט' הקשו לר"מ דכתובה דאורייתא למה יהיה נאמן ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת נאמן מצד דצריך לקיים השטר ורק דאי אפשר להתקיים וכל דיש חזקה שוב נאמן מן התורה ודו"ק היטב כי חריף הוא. והנה בהא דאמרו מ"ד מיקם הוא דלא קים ליה קמ"ל ונחלקו המפרשים בשיטה אי הפירוש קמ"ל דשייך שויא אנפשה חתיכה דאיסורא אף דלא קים ליה דמ"מ טוען הוא דקים ליה או דהפירוש דקמ"ל דקים ליה בבירור והקשו כלם דמה נ"מ דאף דלא קים ליה מכל מקום כל דטוען דקים ליה שייך שויא אנפשא חתיכה דאיסורא. והנראה בזה עם מה שהקשה הגאון מוהרד"ב בהגאון בעל פ"י וכן הקשה בישועת יעקב סי' י"א בהך דמוציא שם רע והוזמו עדים דמה נעשה באשת כהן מכל מקום שויא אנפשא חתיכא דאיסורא וכבר כתבתי בזה בתשובה כמה תירוצים. וכעת נראה לי בפשיטות דשויא אנפשא חתיכה דאיסורא הוא מתורת נדר והרי נדר ופתחו עמו א"צ התרה כלל וכאן הוה כנדר ופתחו עמו דהרי הוא שכר עדים שיעידו שכן הוא למען יתקיים דיבורו וכל שהוזמו הרי הוה כמו נדר ופתחו עמו וז"ב. ובזה ממילא מיושב קושיא זו דכל דלא קים ליה אף שהוא טוען דקים ליה כל שאנו מורין לו שאינו בקי הוה כנדר ופתחו עמו ולא הוה נדר כלל וזה ברור ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן תל״ט (ד׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.