שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן תל״ט (ב׳)

והנה הב"ש כתב דקי"ל כל שאסורה לבועל אסורה לבעל והדגול מרבבה תמה דזו לא שמענו ואיפכא אמרו היכא דנאסרה לבעל נאסרה לבועל ולא להיפך ולפמ"ש גם מצד הסברא לא נראה כן דלמה תאסר לבעל היכא שנאסרת לבועל דהרי לבועל בדין שתאסר שלא יהא חוטא נשכר אבל הבעל למה תאסר עליו ואני תמה דש"ס מפורש היא בסוטה דף כ"ו דאמרי שם דס"ד כל דלא נאסרה לבועל לא נאסרה לבעל קמ"ל דמכל מקום נאסרה לבעל הרי דלא תלוי בבועל כלל וא"כ אף דלא קרינן ביה ונטמאה לבועל מ"מ אסורה לבעלה וא"כ מכ"ש דלא קי"ל דאסורה לבועל תאסר לבעלה זה לא מסתבר ויש לדחות דאדרבא השתא במקום דלא קרינן ביה ונטמאה לבועל אסורה לבעלה מכ"ש היכא דנאסרה לבועל דאסורה לבעלה וז"ב ודו"ק היטב. ובגוף הקושיא על המהר"א ששון הנ"ל די"ל דמה דאמרו כגון שזינתה וחזרה וזינתה היינו שהעדים מעידים שזינתה שתי פעמים וא"כ לא שייך לומר לאסר על בועלה באנו דא"כ למה נ"מ שהעידו שתי פעמים סגי באחד ולהרגה באו ונ"מ דאם זינתה שתי פעמים לקוברה בין רשעים גמורים או דנ"מ לענין הריגת הבועל שנהרג לזה ולזה ואם רק לאסרה על בועלה באו תסגי בפעם אחד וע"ז שפיר פריך דלמא לאוסרה על השני באו דלא שייך לומר שכבר נאסרה דזה אינו דהרי בפ"א נאסרה לבעל ולבועל ראשון ושני ודו"ק היטב כי נכון הוא. והנה הב"ש סי' קנ"ט ס"ק ט' הקשה על הנימוק"י דלמה אסורה לבועל כל שמותרת ליבם והא אמרו בכתובות דף ט' דאונס הי' אלמא כל דמותרת לבעלה בשביל שהיא אנוסה מותרת לבועל אף שהיה הוא ברצון ע"ש ולפענ"ד נראה דבר חדש דהנה טעם הנמוק"י הוא משום קנסא והיינו כמ"ש שלא יהא חוטא נשכר ולכאורה צריך ביאור דהא לא יהיה נשכר דכל דמותרת לבעלה שוב לא יהיה נשכר ואם הבעל אינו רוצה בה עכ"פ בשעת ביאה לא שייך שלא יהא חוטא נשכר הבועל לא ידע שתהיה מותרת לו דדלמא הבעל לא יגרשה. אמנם נראה דהיכא שזינתה ברצון דמאוסה עליו ועיין ב"ש סי' קי"ז א"כ יוכל להיות דהחוטא נשכר ולכך אסורה לבועל ולפ"ז שם בדוד דכתבו התוספות דכ"ע לא ידעו שזינתה רק דוד בעצמו כמ"ש התוספות שם א"כ שוב לא מאוסה עליו ושפיר מותרת לבועל דלא שייך שלא יהא חוטא נשכר דהא יחזירה לעצמה ושוב לא יהא חוטא נשכר ודו"ק היטב כי הוא חריף ועמוק: