שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן תל״ט

כאשר החילותי ללמוד מסכת כתובות בדף ג' ולדרוש להו דאונס שרי ע"ש בתוספות שהאריכו אי שייך בביאת גוי כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל והריב"ם דוחה פירוש ר"ת וכבר כתבתי בזה בחבורי יד שאול סי' רס"ט יעו"ש. וכעת אמרתי חדשות דהנה מה דאמרו כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל לפענ"ד האיסור על הבועל הוא כדי שלא יהא חוטא נשכר וכל שנאסרה לבעל מחמת זה א"כ ע"כ יגרשנה ואם נימא דמותרת לבועל יהיה חוטא נשכר ע"כ אסרה התורה. ובזה נראה לפענ"ד מה שנסתפק הח"מ סי' י"א ס"ק יו"ד היכא דבא עליה באונס ורק שבעלה כהן אם מותרת לבועל ועיין ב"ש שם בס"ק ב' ובהגהת דגול מרבבה ובהגהת שי למורה מ"ש בזה. ולפמ"ש העיקר תלוי כל שנאסרה לבעלה א"כ יהיה חוטא נשכר ולכך אסורה גם לבועל והכלל הוא דכל שנאסרה לבעל נאסרה לבועל וכל שאינה נאסרה לבעל לא נאסרה לבועל ועיין בהרא"ש פרק הבע"י דכתב בה"ו דלא מסתבר לאסור לבועל כל שלא נאסרה לבעל והיינו מה"ט שכתבתי דלבועל לא נאסרה רק משום שלא יהיה חוטא נשכר ולכך כל שמותרת לבעל לא נאסרה לבועל ועיין בית מאיר שם שגם הוא העלה כן אלא שלא כתב טעם הדבר ולפ"ז לענין ביאת עכו"ם דלא שייך שלא יהא חוטא נשכר דהנכרי אינו חוטא והתורה לישראל נאמרה ולא לעכו"ם ואף דגם ב"נ מצווה על אשת איש דכתיב ודבק באשתו ולא באשת חבירו כדאמרו בסנהדרין דף נ"ח מכל מקום באונס דלא נאסרה על בעלה שוב לא שייך אחד לבעל ואחד לבועל ולפ"ז מיושב קושית התוספות דבאונס לא נאסרה לא לבעלה ולא לבועל ואינה מחוייבת למסור עצמה דג"ע ל"ש דהתורה אפקרה לזרעיה כמ"ש ר"ת ואף דלבעלה היתה נאסרת גם בביאת נכרי היינו דוקא כשהיתה מצידה דמכל מקום מעלה מעל באישה וכמ"ש המהרי"ק באומרת מותר וה"ה בזה אבל אם היתה אנוסה דלא שייך מעלה מעל שוב מותרת לבועל משום דכל שלא נאסרה לבעל לא נאסרה לבועל. והנה בירושלמי אמרו הוא שוגג והיא מזידה אסורה לו הואיל ותצא מחמתו והיינו כדי שלא יהא חוטא נשכר דכל שאסורה לבעל אסורה לבועל. ובזה נראה לפענ"ד ליישב דברי מהרא"ש שנסתפק באשה שזינתה וחזרה וזינתה אם אסורה לבועל שני כיון דכבר נאסרה לבעלה מזנות הראשון ותמה בשבות יעקב הא ש"ס מפורש הוא בסנהדרין דף מ"א כגון שזינתה וחזרה וזינתה ופריך והא יכולה לומר לאסרה לבועל שני באנו ועיין בסוף ספר שער אפרים לזקני הגאון ז"ל מ"ש בנו הרב ז"ל ובתשובה כתבתי בזה. וכעת נראה לי דבר חדש דהנה באמת לכאורה קשה הא רבא לא ס"ל הך דשלא יהא חוטא נשכר כדאמרו בכתובות דף י"א וקשה לרבא לא שייך הטעם דשלא יהא חוטא נשכר. אך באמת התוספות שם מחלקים דשלא יהא חוטא נשכר מועיל לענין שיהיה מוקמינן לה אדינא ע"ש ולפ"ז נראה לי לחלק דכל שהבועל אונס והיא מזידה א"כ מצד הדין ראוי שתהיה מותרת לו היכא שכבר נאסרה לבעלה דלא שייך שלא יהא חוטא נשכר דלבעלה בלא"ה אסורה וא"כ אין הבעל נפסד והיא אינה מרווחת דבלא"ה אסורה לבעלה ומצדו הוא אנוס ובכה"ג נסתפק המהר"א ששון אבל כל שהוא מזיד שייך שלא יהא חוטא נשכר דעכ"פ הוא מהראוי לאסור דהרי עשה שלא כדין ואף דכבר נאסרת על הבעל אבל החוטא אינו מהראוי לשכור עי"ז ודו"ק היטב: