שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן תל״ו (ד׳)

עוד נראה לפענ"ד דהנה עדן קשה לפמ"ש רש"י בסוכה דף ל"א דבאיסור דרבנן ל"ש מגו דאתקצאי והביאו ראיה מהך דטבל דאם עבר ותקנו מתוקן וא"כ מה קושיא דטבל אינו רק איסור דרבנן ול"ש מגו דאתקצי. ולפמ"ש נראה ליישב דהנה כל הטעם דבאיסור דרבנן ל"ש מגו דאתקצי כתבו האחרונים משום דבה"ש אינו רק ספק ולא גזרו על שבות בה"ש ולפ"ז כבר נודע מ"ש הרע"ב דשני שבותים גזרו גם בה"ש ולפ"ז בטבל דיש שני שבותים שבות שמתקן הטבל ושבות דהפרשת תרומה א"כ קשה למה בטבל אם עבר ותקנו מתוקן הא יש שני שבותים וגזרו על בה"ש ואף דיש לחלק עפמ"ש השער אפרים בשם הגאון מוה' העשיל ז"ל. אך לפענ"ד בפשיטות ל"ק לפמ"ש דעכ"פ התרומה א"א לתקן א"כ לכך אם תקנו מתוקן ולפ"ז כאן בלגין ל"ש זאת וכמ"ש ודו"ק וגם בפשיטות ל"ק דשם עכ"פ בה"ש היה ראוי ולא אתקצי וכאן בבה"ש לא היה ראוי וכ"ש ודו"ק. והנה בגוף ענין דבדבר שאינו אסור רק מדרבנן לא אמרינן מגו דאתקצי. לכאורה רציתי לומר דענין מוקצה משום שכל דבר שיש איסור לאכול נפשו של אדם חותה מן האיסור ומקצהו מדעתו ולפ"ז לפי מה דקי"ל דבאיסור דרבנן צריך לשלם דמים כמבואר ביו"ד סי' קי"ט ובחו"מ סי' רל"ד משום דאיסור דרבנן ל"ש שחותה מן האיסור לכך ל"ש מגו דאתקצאי. אך לפ"ז יקשה דא"כ גוף המוקצה דאינו רק מדרבנן משום פירות הנושרין וכדומה לא יהיה שייך איסור מוקצה כלל. אך נראה דבאמת בעי הכנה דרבה וכל שהוא אסור עכ"פ לא הוכנה ועיין רש"י ביצה דף כ"ו שמבואר כן ולפ"ז צ"ב דמ"ט דבאיסור דרבנן ל"ש מוקצה והא עכ"פ לא הוכנה. אמנם לפענ"ד נראה דגם התוס' ס"ל חלוקו של הרמב"ן דאין איסורו מחמת עצמו וא"כ גוף הפירות הוכנו רק שהי' ארי' דאיסורא רביע עליו מצד הבנין וכל שאינו רק איסור דרבנן בכה"ג ל"ש מגו דאתקצאי וכמ"ש האחרונים דלא גזרו על שבות בה"ש: