שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן תל״ו (ב׳)

הנה הכפ"ת בסוכה דף ל"ד הקשה על הרמב"ן שמכשיר אתרוג של טבל והא הוה מוקצה ואסור לטלטל כמבואר ר"פ מפנין. ולכאורה אם נימא דמוקצה מותר ביו"ט א"כ ל"ק כלל ועיין בסי' תצ"ה דהטור מכשיר מוקצה גם ביו"ט. מיהו זה אינו דהרי נולד ודאי אסור וכאן במה שיסלק אתרוג ממקום אחר יהיה נולד ביו"ט ובודאי אסור ול"ש גמרו בידי אדם דהא אסור להפריש ביו"ט. אך בגוף הקושיא לפענ"ד אין התחלה לזה כיון דחזי למצוה שוב לא שייך מוקצה כמ"ש התוס' ריש לולב וערבה ע"ש ד"ה טלטול וכאן הוה כלי גמור ובודאי לא שייך לאסור משום מוקצה מיהו לפי מה דקי"ל דאסור משום שאין בו היתר אכילה שוב אסור משום מוקצה אבל להרמב"ן דמכשיר כיון דיכול לסלקו שוב לא הוה מוקצה וע"ש מ"ש על המהרשד"ם שמה שגומרים למצוה לא שייך טבל והביא ראיה מהרמב"ם והכפ"ת תמה דכוונת הרמב"ם למעוטי אם גמרם למכרם אבל בגומר למצוה מקרי גמר וכע"ש הרמב"ם לענין ערלה. ולפענ"ד הכוונה פשוטה דבאמת האתרוג כשחותכין אותו אינו נגמר וראוי עוד לאכילה וא"כ בכה"ג שלא נגמר הפרי ואינו חזי עוד לאכילה בכה"ג לא נתחייב עוד ביד ישראל כיון שלא נתמרח לאכילה רק למצוה וז"פ וברור. וע"ש בהא דסמך על הרמב"ן וכתב דמאחר שהרמב"ם ורש"י והר"ן חולקים אין ראוי לסמוך על הרמב"ן. באמת י"ל כיון דלראב"ד אינו חייב הלוקח בין שנתמרח ביד המוכר או ביד הלוקח וגם רמב"ם ור"ת נחלקו בפרק הפועלים אי חייב הלוקח ועיין ב"מ פ"ח וברמב"ם וראב"ד פ"ב ה"א א"כ יש לסמוך על זה בצירוף שיטת הרמב"ן. גם מ"ש כיון דבזה"ז טבל אינו רק דרבנן הוה כדמאי וע"ז השיג הכפת תמרים דדוקא דמאי דחזי לעניים משום דרוב ע"ה מעשרים משא"כ טבל דרבנן אין מאכילין לענים לפענ"ד דוקא אם איכא טבל דאורייתא החמירו גם בטבל דרבנן אבל בזה"ז דליכא טבל דאורייתא כלל פשיטא דלא החמירו בטבל דרבנן להאכילן לעניים כנלפענ"ד. והנה בגוף ענין טבל שאסרו לפי שאין בו היתר אכילה הנה אם נימא דטבל קודם שתקנו לא היה כולו אסור רק מחמת התרומה שפתיך בו עיין ט"ז יו"ד סי' שכ"ד ובתשובה הארכתי א"כ לא הוה רק כאתרוג בלוע מאיסור ודעת המג"א דכשר דמקרי יש בו היתר אכילה ולדעתי זהו שיטת הרמב"ן כיון דיכול לסלקו ממקום אחר אינו רק כמו איסור הבלוע. ולפענ"ד נראה דאף אם נימא דכ"ז שלא הפריש התרומה מקרי כלו אסור אבל עכ"פ בתרומה אם שאל על התרומה ונעשה טבל ודאי כ"ע מודו דלא מקרי רק איסור הבלוע ובזה מיושב דברי הרשב"א במ"ש דיכול לתשול על הנדר והביא ראיה מתרומה דיכול לתשל והקשה בשע"ה דהא תרומה אם יתשול יהיה טבל ולפמ"ש א"ש דכשיתשול לא יהיה רק איסור הבלוע ודו"ק היטב: