שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן תל״ד (ב׳)

ואמרתי לרשום מה שהקשה על הנוב"י שלא ראה הירושלמי דאמר תרומה ונבלה כמ"ד מאליהן קבלו הנה כבר נודע בין החיים דברי הירושלמי הלז והארכתי בזה בדרוש. ומה שהקשה בהא דאמרו בשבת פשיטא טלטול בעלמא הוא וע"ז הקשה דהוא טעם חדש והרי איסור להגביה תרומות ומעשרות הוא משום מתקן וכבר הרגיש בזה הכפת תמרים וע"ז כתב בשם אחרונים דזה באמת טעם אחר דלכך הטלטול דרבנן משום מתקן והכריח מעלתו שכן היא הכוונה דאל"כ קשה הא יכול ליטול במחשבה דאין כאן מוקצה במה שנותן עיניו בצד זה וע"כ דהוא משום מתקן וכ"נ מפירש"י ביבמות דף צ"ג שכתב דהטלטול משום דאין מגביהין תרומות ומעשרות וע"כ דהטעם משום מתקן וא"כ כיון שכל הטעם משום מתקן קשה הא רבה אמר דכל שאוכל ואח"כ מפריש לא שייך משום מתקן כמבואר בביצה דף ט' וכמ"ש התוס' שם בשם התוספתא וא"כ מה מקשה הכא על רבה זה תורף קושיתו. והנה מה שהכריח בשם אחרונים דע"כ הך טלטול הוא משום מתקן באמת יותר נראה דהוא איסור בפני עצמו משום מוקצה וכמ"ש הכפת תמרים ומה שהוצרך הש"ס לומר משום טלטול אדרבא כדי ליישב קושייתו. ומ"ש מעלתו דלא שייך טלטול מוקצה דיכול לטול וליתן עיניו בצד זה תמהני דכאן דצריך ליטול התרומה ממנו למ"ד טבל חמור ועכ"פ לא סגי במה שיתן עיניו בצד זה. ומ"ש מרש"י ביבמות ל"ק דכל שהיה מותר להפריש שוב לא היה מוקצה דהא היה יכול להפריש התרומה ולא הקצה מתרומה וכיון שאסור להפריש שוב אסור לטלטל וז"פ וברור. אך בגוף קושייתו ל"ק לפענ"ד דבאמת צריך ביאור במה דכתבו התוס' דלכך ל"ח מתקן כיון דיכול לאכול ואח"כ מפריש דמה בכך סוף סוף כשמפריש הרי הוא מתקן. אך באמת לפענ"ד קשה בלא"ה דלמה יאסור אבוה דשמואל שם לתקן החלה כשלש מעיו"ט הא בולד הטומאה דרבנן ל"ח מתקן והרי שם מיירי בחלה דרבנן דהרי פריך על אבוה דשמואל משמואל וא"כ כיון שאינו רק דרבנן שוב מותר ול"ח מתקן כמו ולד הטומאה וע"כ צ"ל דמזה ראיה למ"ש הה"מ פ"ד מיו"ט דגם בולד טומאה אינו מותר רק כשהיה יכול לשמש בחולין אבל כלי עכו"ם אסור לטבול ביו"ט דל"ח כלל וא"כ כל שאין מגביהין תרומות ומעשרות אסור לכל ושוב חשוב מתקן אף בדרבנן ולפ"ז שפיר פריך דכיון דלשמואל אוכל והולך ואח"כ מפריש שוב ל"ח מתקן דהא יכול לאכול ואח"כ להפריש א"כ לא גרע מולד הטומאה דרבנן דכל דיכול לאכול חולין בלי טבילה ל"ח מתקן מכ"ש כאן דגוף הדבר יכול לאכול ואח"כ להפריש וז"ש התוס' כיון דיכול לאכול ואח"כ להפריש שוב ל"ח מתקן בחלת ח"ל דרבנן. ולפ"ז זהו בי"ט אבל בשבת אסור אף בולד טומאה דרבנן וז"ב: והנה לפמ"ש בשו"ת מהרלב"ח סי' ט"ז דמ"ש הרמב"ם פכ"ג משבת שני טעמים בהפרשת תרומות ומעשרות משום מתקן ומשום מקח וממכר במה שנותן לכהן דנ"מ לענין יו"ט דל"ח מתקן כיון דיו"ט מותר משום אוכל נפש ואין אסור רק משום מה שנותן לכהן ולפ"ז כל שיכול לאכול ואח"כ להפריש שוב לא שייך משום מקח וממכר דהא יכול לאכול ולא יתן עוד לכהן וא"כ כ"ז ביו"ט אבל בשבת אסור משום מתקן ודו"ק היטב והנה למהרלב"ח קשה טובא בהא דאמרו בביצה דף ל"ו אין מגביהין תרומות ומעשרות ביו"ט ופריך הש"ס פשיטא ומשני רב יוסף ל"צ ליתן לכהן בו ביום והוא תמוה להס"ד דלא ידע מהך דלתנה לכהן א"כ מה פשיטא דאסור הא ביו"ט לא שייך משום מתקן ומשום מקח וממכר ליכא דהא לא נתנן לכהן רק דמפריש והיא תמיה גדולה לפענ"ד והפרשה ונתינה לכהן הם שני דברים ועיין ברמב"ם ורמב"ן בשורש נ"ב בספר המצות. ואולי שם הפירוש דמגביה התרומות ומעשרות ואינו אוכל ממנו וא"כ לא הוה אוכל נפש וע"ז אמר דנותנו לכהן בו ביום וא"כ הוה אוכל נפש של הכהן ומכל מקום אסור משום דהוה מקח וממכר ודו"ק היטב. ובזה מיושב מה דאמרו שם דפירי דטבילי האידנא מפרישין ויהבינן לכהן והיינו דשם כל שעושה עיסה ביו"ט והרי אסור ללוש ביו"ט וע"כ דצריך לאכול היום ושוב מותר דלא שייך משום מתקן ולא משום מקח וממכר דהרי נותן לכהן ודו"ק. שוב ראיתי בהגהת מלמ"ל פ"ה ממעשר שרצה לחדש דבדבר שא"צ מעשה רק מדרבנן ל"ח מתקן כמו בולד הטומאה ועיין שו"ת פנים מאירות ח"ב סי' כ"ו ובח"א סי' למ"ד אבל השעה"מ שם פ"ה ממעשר הנ"ל דחה דברי הגהת מלמ"ל במ"ש ע"פ דברי הה"מ ות"ל שאני הרגשתי בזה ת"ל בראשית ההשקפה. ומ"ש דכל המגביה ואינו אוכל אסור משום מתקן לכאורה כל שאינו אוכל בו ביום ל"ח תיקון כמ"ש התוס' בשבת דף ק"ו דכל דאין התיקון בא מיד ל"ח תיקון אבל ל"ד דשם הוה כעת מקלקל רק דמתקן אח"כ אבל כאן התיקון בא מיד רק שהוא אינו אוכל בו ביום אבל מכל מקום התיקון בא מיד וז"ב ודו"ק היטב: