שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן תכ״ד (ד׳)

ודרך אגב אסמוך ענין לענין בהא דאמרו ביבמות דף קט"ז ה"ד קטטה בינו לבינה באומרת לבעלה גרשתני וכו' וניהמנה מדרב המנונא והקשה אותי חכם אחד מראווא דלמה לא מוקי כדרך שאמרו בכתובות דף כ"ב כגון דאיכא תרי ותרי וכל דאיכא מסייע לה שוב מעיזה ומעיזה ואינה נאמנת. והנה בפשיטות השבתי דזה לא מקרי קטטה בינו לבינה דמשמע דרק היא גרמה הקטטה אכל כל שיש לה עדים לא מקרי קטטה בינו לבינה אף דשני' מכחישים. אמנם לפענ"ד נראה דבכה"ג דיש תרי ותרי כבר נודע מ"ש התוס' בכתובות דף כ"ג דבכה"ג אתרע חזקת א"א דיראה שלא יוזמו עדיה ע"ש ולפ"ז בכה"ג דכבר אתרע חזקת א"א שוב נאמנת אף שיש קטטה דמה דחיישינן באומרת מת בעלי משום חזקת א"א וכאן אתרע כבר חזקת א"ע ע"י עדים שהעידו שגרשה בעלה ודו"ק. ומה שהקשה דנוקמא כגון דיש לה עד המסייע דמבואר ג"כ בריש סי' י"ז דיכולה להעיז ואינה נאמנת נראה לפענ"ד ליישב דהנה בהא דאמרו חזקה אין אשה מעיזה מבואר ברא"ש סוף נדרים דיש לה ג"כ חזקה שלא תאסר עצמה לעולם דלא תקבל גט ותהיה א"א לעולם וא"כ לכאורה אף ביש לה עד המסייע מהראוי להאמינה משום דלא תהיה אסורה לעולם. אמנם ביארתי בתשובה דיש לומר דלא תרצה להנשא כלל וזהו תלוי בפירוש זמנין דתקיף לה מבעלה ע"ש ברש"י שני פירושים והרבה הארכתי בזה ולפ"ז שוב אין ע"א נאמן דשמא לא תרצה להנשא כלל וחזקה דאין אשה מעיזה ל"מ כל דיש לה עד מסייע. והנה בהא דאבעיא כאן אי עד אחד מהימן בקטטה והרמב"ם כתב דחיישינן שמא שכרה אותו ונדחקו כולם דמה"ת נחוש לזה וכתב הט"ז דכיון דעיקר הנאמנות הוא משום דאשה דייקא ומנסבא וא"כ כל שע"א סומך ע"ז שוב אינו רק דיבור בעלמא ובכה"ג אינו נאמן ע"ש ודפח"ח ובכמה תשובות הארכתי בזה ולפ"ז יש לומר דבהס"ד ס"ל דגם בכה"ג עד נאמן וא"כ שוב לא מצי לאוקמא דעד מסייע לה דשוב יקשה להימן מטעם שלא תרצה להיות באיסור כל ימיה וא"ל דשמא לא תרצה להנשא דאכתי נאמן ע"א דבכה"ג אף דמקרי דיבור בעלמא ע"א נאמן להס"ד דבשלמא לפי מה דמסקינן דחיישינן שמא שכרה והיינו דלא הוה רק דיבור בעלמא בכה"ג שוב הוה רק דיבור ולא מהימן עד אחד דלא בא לידי מעשה אבל להס"ד לא מצי לאוקמא בכה"ג ודו"ק: