שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן תכ״ג (ב׳)

ובזה מיושב מה שהקשה הא עיקר שבועת העדות הוא רק בממון והרי בממון ת"ח מעיד מיושב מכ"ש מלך. ולפמ"ש אתי שפיר דעכ"פ הדיינים לא יוכלו לעמוד והיאך יעשו. וראיתי בב"י חו"מ סי' שפ"ח שהביא תשובת הרשב"א בענין מסור שכתב דאף במקום שצריך בפני בע"ד מוקמינן אפטרופוס והקשה מינאי המלך למה לא אוקמא אפוטרופוס וכתב דכל היכא דאפשר לא מוקמינן אפטרופוס משום כבוד ב"ד והיינו נמי דא"ל עמוד על רגליך אעפ"י שאפשר לו למחול משום כבודו כדרך שמוחלין לת"ח אלא שכבוד ב"ד היינו כבוד שמים. ודבריו צריכין ביאור דזה כוונתו שיכולין למחול משום כבודו כדרך שמוחלין לת"ח אלא שכבוד ב"ד הוא כבוד שמים כבוד התורה אבל מלך אינו כבוד התורה רק כבוד מלכות ומלכות שמים עדיף אבל תורה הוא כבוד שמים ודו"ק. והנה הש"א הקשה למ"ש התוס' דבד"נ אפילו ת"ח צריך לעמוד וע"ז הקשה דא"כ למה לא פריך מה ליושב שכן פסול לעדות בד"נ וע"ז לא שייך לומר דשם יושב לא פריך הא זה יושב ממש ופסול בד"נ והניח בקושיא. ולפענ"ד נראה דעכ"פ לא שייך לומר אם עבד חילל דעבודה לאו ד"נ היא ולמה חילל עבודה והרי בד"מ כשר יושב וא"כ עכ"פ למה יהיה אם עבד חילל בזה. וגם י"ל דניהו דד"נ חמור היינו לכתחילה אבל שיהיה עי"ז פסול ואם עבד חילל זה לא אמרינן ומה שהקשה בהא דפריך בסנהדרין דף ח"י גבי כה"ג מעיד והא כתיב והתעלמת אי נימא דעיקר הפסול בשביל דצריך לעמוד הא הכה"ג בודאי הוא ת"ח דבעינן שיהיה גדול מאחיו בחכמה וא"כ יכול להיות מיושב. ולפמ"ש אתי שפיר דהרי הכה"ג גדול ממלך שהמלך עומד לפני הכה"ג כמ"ש הרמב"ם בפ"ב מהלכות מלכים וא"כ היאך ישבו הדיינים והא דיינים לכ"ע בישיבה וכמ"ש למעלה לענין מלך. ובזה מיושב נמי מה שהקשה מהא דאמרו דכה"ג מעיד למלך או לבן מלך והא מכל מקום צריך לעמוד ואיכא זילותא ע"ש. ולפמ"ש אתי שפיר דהרי הרמב"ם כתב שם דמכל מקום כשבא המלך לכה"ג צריך הכה"ג לכבדו ולעמוד מפניו וא"כ כל שמעיד למלך שפיר מעיד בעמידה משום כבודו של מלך והדיינים יושבים שאל"כ לא יוכל להעיד למלך והמלך מוחל על כבודו כדי שיוכלו לדון. והנה הרמ"א בתשובה סי' י"ב מביא ראיה דקבלת עדות בפני בע"ד אף בדיעבד צריך לקבל בפני בע"ד דאל"כ אמאי אמרו עמוד ויעידו בך. והשאגת אריה כתב דלכתחלה מיהת מצוה לקבל בפני בע"ד ובאמת לפמ"ש הרשב"א בסי' שפ"ח שם בודאי משום כבוד ב"ד היה צריך לעמוד ולהעיד בפניו ולא יכול למחול לו כמ"ש שם וזהו כבוד שמים שיעידו בפניו ולא מחניפין למלך בזה. וראיתי במ"ש דו"ז הגאון מו"ה שאול ז"ל אבד"ק אמשטרדם ליישב קושית השאגת ארי' דבד"נ רק מדרבנן צריך ת"ח לעמוד ולא מדאורייתא ולא ידעתי מנ"ל זאת. ולפענ"ד מחוורתא כמ"ש. דעכ"פ בדיעבד לא מפסל. ומ"ש לחדש דבמלך שא"י לעמוד כלל דמלך א"י למחול שוב אינו ראוי לעמוד ועמידה מעכב דאינו ראוי לבילה. אף שדבר חכמה אמר מכל מקום קשה דהא יש לומר דבמלך לא הצריכה תורה לעמוד כלל מפני כבוד המלך וגם הא מצוה שאני ונמצא דהמלך יכול למחול על כבודו רק אם אינו רוצה למחול אנן לא נוכל להעמידו מפני כבודו של מלך אבל עכ"פ ראוי לעמוד ושוב אין עמידה מעכבתו והנה מ"ש הש"א דהא דמלך אינו בשמיעת קול הוא רק בד"מ הנה התוס' יו"ט כתב דת"ק ור"ע לא נחלקו רק בד"נ ואף דמהרמב"ח בתוס' יוה"כ דף ע"ד חולק ע"ז ועיין כ"מ ובש"ש שמעתא ז' פ"א האריך בזה לישב ואכ"מ. והנה בהא דאמרו מצוה שאני לפענ"ד לא נאמר רק שהמלך עושה מעצמו לכבוד השם משובח כדאמרו בסוטה דף מ"ב דינאי עמד מעצמו וקרא א"כ עשה מעצמו כן בשביל מצוה א"כ נתקיים שום תשים עליך מלך שאנחנו נתחייבנו לשום עלינו אימתו וגם הוא אסור להקל בעצמו רק אם עשה כן משום המצוה שפיר עשה וכן בחולץ לאשת אחיו אין אנו כופין אותו רק אם ירצה יוכל לחלוץ ועושה כן בשביל המצוה דאין אנו כופין בשביל חליצה אבל שיהיה אנחנו אומרים לו לעמוד זה אסור. ובזה לא הבינותי מ"ש התוס' בזבחים כאן דבשביל מצוה אמר לו לינאי לעמוד זה לא מבואר בשום מקום וצ"ע. וכן מצינו בדוד שאמר למיכל ושחקתי לפני ד' היינו שאני בעצמי הקלתי בכבודי לפני ד' ודו"ק ועיין חידושי הר"ן בסנהדרין שם ועיין בתוס' כאן שכתבו גם לענין ת"ח סברא הלז דאם רוצה מעיד מיושב ואם אינו רוצה לא צריך ללכת להעיד: