שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן תי״ט

ראיתי בספר ראב"ן שהשאלתי לי בדף קל"ג הביא דברי הש"ס בעבודה זרה דף י"ג אמר מר איזה עיקור מנשר פרסותיה וכו' ורמינהו אין מקדישין ואין מחרימין בזה"ז ואם הקדיש והחרים וכו' ואיזה עיקור נועל דלת בפניה והיא מתה מאיליה אמר אביי שאני התם משום בזיון קדשים וע"ז כתב הראב"ן שלמ"ד משום בזיון קדשים אין אבל משום מזיק קדשים בידים לא אלמא מותר להזיק קדשים בידים וגם מההוא דהחרים לנכסיה בפומבדיתא וא"ל זיל שקול ד' זוזי ואחיל עלייהו ושדי בנהרא אלמא דמזיק קדשים בידים שרי. וע"ז הקשה היאך התירו לעשות איסור בידים משום דלא יבא לידי תקלה שיהנה מן הזוזים וע"ז כתב ונראה לי דכי אמרינן דאסור להזיק קדשים היינו קדשים דאין סופן למיזל לאיבוד אבל הני דקיימי לאיבוד מותר להזיק בידים כדאמרינן פ"ק דפסחים חביות של תרומה שנשברה בגת העליונה ובתחתונה חולין טמאים ר' יהושע אומר יטמאנה ביד כיון דסופה לטמא מותר ביד ואם תאמר התם משום הפסד חולין חששו כדמסיק התם השתא משום ממון מטמא ביד משום איסורא שלא יבא לידי תקלה לא נחוש להזיקן ביד ואומר כיון דלא חזי לא למזבח ולא לבדק הבית בזמן הזה הרי הן כפיגול ונותר ויוצא דלא חזי ומאבדין אותו בידים עכ"ל. ובאמת שדבריו אהובים וחביבים אבל לכאורה יקשה למה לא הביא מהמשנה ממה שהעיד ר"ח סגה"כ ור"ע דמוסיפין טומאה על טומאתו אף שמזיק קדשים. מיהו יש לדחות דשם כבר טמא עכ"פ מדרבנן או אף מדאורייתא כפי האקומתות שם ולכך יש לומר דמותר להוסיף טומאה אבל להזיק קדשים אפשר דלא לכך מביא מר' יהושע וכדאמרו התם דמדר' חנינא לא נוכל למילף דהתם טמא וטמא או פסול וטמא ולכך הביא מר' יהושע דיטמאנה ביד מיהו מ"ש הראב"ן דא"ל משום הפסד חולין דאם משום ממון מותר מכ"ש משום תקלה קשה דהא הש"ס מקשה באמת דש"ה משום הפסד חולין. מיהו יש לומר דש"ה דלא שייך חשש תקלה דשורפין שניהם ורק דשורפין בפ"ע משא"כ היכא דאיכא חשש תקלה בודאי ל"ח להפסד קדשים משום דאיכא חשש תקלה: