שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן תי״ח (ב׳)

בדבר הגט שנשלח ע"י שליח שני גיטין ונתן לה כדינו ואח"כ אמר המגרש שביטל הגט והשליחות בפני שני עדים זה שלא בפני זה ולעד הראשון ביקש שלא יגלה הביטול והעד נתן לו ת"כ שלא יגלה. וע"ז האריך הרב מוה' דוב בעריש נ"י חמיידיש מקאלאמייע והרבה טעמים להיתר ומעלתו השיג עליו וכתב שישלח הדברים לידי. והנה אף שהזמן בהול והגיעו הימים אשר יחשוב האדם עם קונהו וגם אני יושב בקרית חוצות ואין בכחי לעיין ומה גם כי אני מחוסר ספרים בכ"ז לאפרושי מאיסורא עברתי במרוצה על דבריהם. והנה כל דברי מעלתו נכונים דמ"ש מוהר"ב דעד אחד אינו נאמן דהוה דבר שבערוה יפה כתב מעלתו דכאן נאמן בודאי כיון דעי"ז נתחזק האיסור א"א דמעיקרא ויפה כתב בזה וכבר קדמו בבית מאיר בזה יעו"ש בסימן קמ"א סעיף סמ"ך. וגם מה שכתוב מוהר"ב כי מפני הת"כ אשר נתן העד שייך חשש ממזרות שהאשה לא תדע שהרי העד אסור להגיד ומעלתו דחה דבריו. ואני תמה על שניהם הא באמת לא כיון המגרש לתת ת"כ שלא יגיד לעולם דא"כ מה בצע בביטולו אחרי כי לא יתגלה הדבר וע"כ שלא כיון רק אז בשעת נתינת הגט לא יגלה אבל אח"כ אדרבה רצה שיגלה וא"כ נפל כל דבריו. ומה שהיה נראה לי להמציא איזה סבה שיתכשר הגט הוא דהנה כל הטעם דלבטל הגט כשר זה שלא בפני זה כתב הריב"ש משום דהוה כמוסר מודעא וכשר גם זה שלא בפני זה וכן הוא בסי' קל"ד ס"א בהג"ה דבמסירת מודעא כשר זה שלא בפני זה והטעם הוא דמצטרפין עדות מיוחדת היא משום דאישות דמי לד"מ דכשר בעדות מיוחדת. והנה מלבד דזה אינו ברור ועיין בב"י ח"מ סי' למ"ד ובשו"ת מ"ב ובשו"ת מהר"א ששון ובב"ש סי' קל"ג ועיין שו"ת נוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' ע"ב ואני הארכתי הרבה בזה וכתבתי שמדברי התוס' במכות דף וא"ו לא נראה כן. אמנם לפענ"ד נראה דאף אם נימא דאשות דומה לד"מ היינו דוקא אם בשעת שמיעת העדות הוא ראוי להגיד עם עוד אחד יש לומר דמצטרפין דזה ראוי לבילה עכ"פ אבל בנ"ד דבשעת הגדת עדות לא היה ראוי להגיד שהרי נתן ת"כ וא"כ אז לא היה יכול להצטרף וא"כ הוה באמת עדות יחיד ואיך יצטרף אח"כ להיות שני עדים וכעין זה חילק ר"ת לענין אלם. והנה לכאורה צריך ביאור היאך יהיה כשר במודעא עדות מיוחד' והרי דעת הרמב"ם דמי שמבטל הגט בפני שנים או המוסר מודעא על הגט מכין אותו מכת מרדות ולדעת קצת פוסקים משמתין אותו ועיין בסי' קמ"א ובט"ז שם סוף הסימן ובב"ש סי' קל"ד ס"ק י"ב וא"כ הרי נעשה עכ"פ פסול ורשע בזה דארבעים בכתפיה וכשר והרי לפסול אדם ודאי לא יכשר עדות מיוחדת וגם להכות מכות מרדות או שמתא בודאי אין כשר עדות מיוחדת דזה הוה ודאי ד"נ וגם לפסול אדם הוה דבר שבערוה כמ"ש התוס' רי"ד בקידושין לענין שבויה וכמ"ש בביאורו בש"ש שמעתא ה' וא"כ בודאי אין כשר עדות מיוחדת וצריך לומר כיון דכל הטעם הוא דגורם ממזרות וא"כ זה כשלא יעידו תוכל להיות שתנשא ולא תדע וע"כ משמתין אותו שרצה לגרום פסול ממזרות אבל כל שמעידין שביטל לא נפסל אח"כ שהרי לא גרם פסול ממזרות ובכה"ג שוב נאמנים להכשירו עי"ז ולפ"ז כל שנתן ת"כ וא"כ לא היה יכול העד להגיד שוב באמת גרם ממזרות שהרי לא יוכל להגיד עכ"פ בעת נתינת גט ותוכל להיות שתנשא תיכף וא"כ שוב הוה עדות מיוחדת ואינם נאמנים. עוד נראה לפענ"ד דבר חדש דאם נחזיק דברי התוס' רי"ד כפשוטם דכל שאומרים העדים שהיא שבויה ופסולה לכהונה הוה דבר שבערוה והיינו אף בנתהווה דבר חדש במקרה דלא כמ"ש בש"ש שמעתא וא"ו פט"ו והבאתי לעיל א"כ לכאורה באם מסר מודעא או ביטל הגט אפשר דהוה עכ"פ ריח הגט ופסולה לכהונה א"כ אפשר דא"נ בעדות מיוחדת אך כיון דהעידו עדים אח"כ שביטל הגט וממילא לא תפסל לכהונה כשימות בעלה או אם המגרש הוא כהן שוב לא מקרי דבר שבערוה ולפ"ז כל שנשבע עכ"פ טרם שנתגלה הדבר ולא טען המגרש בודאי אסור לו לגלות והו"ל עכ"פ ריח הגט שוב א"נ והו"ל עדות מיוחדת והנה כ"ז כתבתי לפלפולא בעלמא אבל חלילה לסמוך ע"ז ובודאי צריכה גט שנית כי הגט בטל וצריכה להתגרש שנית: