ובזה מיושב היטב מה דהקשה הרשב"א בחידושיו לקידושין דף מ"ט בהא דאמרו שם דמקריב שמעינן דדברים שבלב לא היה דברים והקשה הרשב"א דהא בב"ב מוכח משם דתלוהו וזבין זביניה זבינא ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לא הוה תלוהו וזבין וכאן הוה תלוהו ויהיב כקושית התוס' בב"ב וצ"ל כמו שרצה הר"י לתרץ דהוה כמו מכר דקונה הכפרה וא"כ אכתי קשה הא הוה אנסוהו לקנות וצ"ל כמ"ש דכאן לא משגיחין על דברים שבלב רק מה שאמר בפיו ולכך מועיל גם באנסוהו לקנות וא"כ שוב שפיר מוכח בקידושין דדברים שבלב לא הוו דברים וע"ז דחי דניחא ליה דתהוי ליה כפרה וא"כ שוב הוה אנסהו למכור כמ"ש התוס' בב"ב דמה שמחויב לעשות הוה כמכר ע"ש ובגוף הדבר דאמרו דניחא ליה דתהוי ליה כפרה. הנה לפענ"ד הכוונה דלפי מה דאמרו שם דלכך תלוהו וזבין זביניה זבינא מ"ט כל דמזבין אינש אי לאו דאנס לא הוה מזבין ואפ"ה זביניה זבינא וע"ז דחי דלמא שאני אונס דנפשיה מאונס דאחריני ופירשב"ם דאונס דנפשיה גמר להקנות משא"כ אונס דאחרים לא גמר ומקני ולפ"ז כל דניחא ליה דתהוי ליה כפרה שוב הוה אונס דנפשיה דהוא בעצמו רוצה בזה ובכה"ג ודאי דלא מקרי אונס וגמר ומקנה משא"כ אונס דאחריני וכן מה שאמרו מצוה לשמוע דברי חכמים אמרינן דהוה אונס דנפשיה:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן תי״ד (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.