נתתי אל לבי במ"ש הרמ"א בחו"מ סי' ר"ה דאנסוהו לקנות אינו קנין והוא מהעיטור כמ"ש הב"י שם. והטעם נראה לפענ"ד משום דבעי כוונה לקנות וכל שאינו רוצה לקנות אינו קונה ואף דאיכא דעת מקנה דמועיל היינו דוקא במתנה דלצ"ל לתת זוזי אבל במה דצריך לקנות בעד כסף א"כ זה אינו רוצה להקנות עד שיתן לו זה הכסף וכל שאינו רוצה לקנות ל"מ והארכתי בזה על דברת הקצה"ח סי' ער"ה וליישב קושיתו דיש חילוק בין מכר למתנה וכמ"ש הרא"ש פרק שני דכתובות גבי נכסי דבר שטיא בשם הרמ"ה עכ"פ אנסוהו לקנות לא קנה. וקשה לי מהא דכתבו התוס' בב"ב דף מ"ח בסוגיא שם ד"ה אילימא דהר"י רוצה לומר דהוה כמו מכר דהא יש לו כפרה תחת הקרבן וקונה הכפרה וקשה מה מועיל זאת הא הוה כאנסוהו לקנות דלא קנה ובפרט בקרבן דודאי צריך דעת לקנות הכפרה ולהס"ד דלא אמרינן ניחא ליה בכפרה קשה אמאי מועיל הא הוה אנסוהו לקנות ול"מ וכאן לא שייך אפילו דעת מקנה דמי מקנה לו הכפרה וצריך לומר דלהס"ד ס"ל כיון דאמר רוצה אני אף שבלבו אינו כן מכל מקום דברים שבלב לא הוה דברים וא"כ שוב נתרצה בפיו לגמרי ולא שייך לומר דאינו רוצה לקנות ולכך גם אנסוהו לקנות מועיל:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן תי״ד
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.