נתתי לבי לעיין במ"ש המג"א רס"י תמ"ז דחמץ לאחר הפסח אם עבר ושהה ונתערב לאחר פסח דצריך ששים והמג"א תמה דלמה לי ששים ברוב סגי והקשה הרבה קושית וכבר כתבתי בזה. וכעת נראה דהדבר מוכרח דהנה חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה ולפ"ז ניהו דבתערובות לא קניס ר"ש אבל מכל מקום לא שייך ביטול ברוב דמכל מקום יהנה מכמות האיסור שנתרבה וכעין מ"ש הר"ן לענין נותן טעם לפגם דמכל מקום כשהוא נהנה מהריבוי אף שהוא לפגם מכל מקום אסור וא"כ מכ"ש באיסור הנאה דיהנה מהאיסור ולא שייך ביטול ברוב ולכך צריך שיהיה ששים דאז אינו נהנה כלל מהאיסור וכל מה שהוא אוכל היתר דבששים כבר אזל הטעם של האיסור ושב להיות כולו היתר וכעין שכתב הנוב"י דאף בדבר שבא לעולם בתערובות דל"מ ביטול היינו דוקא רוב אבל בששים בטל ואף דשם אין דבריו נכונים כמ"ש בתשובה אבל כאן ודאי הדבר נכון ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן ת״י
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.