שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן ת״ט (ד׳)

והנה הרא"ש כתב בסוכה דמתנה ע"מ להחזיר חייב באונסין דה"ל כנפקד ושלח ידו בפקדון ואף דירד ברשות מכל מקום כל שלא קיים תנאו ועשה עצמו כגזלן למפרע וביטל הרשות ע"ש ולא זכיתי להבין דדוקא אם ביטל הרשות במזיד אבל כאן נאנס ואונסא הו"ל כמאן דלא עבר וצ"ע. ודרך אגב אומר במה שראיתי בק"נ שם שהקשה להב"ח דכל דאפשר להחזיר דמים כשנאבד שוב לא הוה תנאי ומעשה בדבר אחד א"כ מאי פריך אביי לר"ח בגיטין וכוונתו לדף ע"ה ע"א ע"ש. ולפענ"ד נראה ע"פ מה דאמרו בדף י' יכילנא למפסל כל גיטא ומסיק דמה נתינה נתינה דגט ולפ"ז שפיר מקשה לר"ח דאם מתנה לכשתחזיר שוב אינו נותן לה דבר כלל דכל שהוא בעין צריכה להחזיר ודו"ק היטב כי קצרתי ובגוף קושית רבינו ישעיה ז"ל נראה לפענ"ד דההבדל הוא דבשאול יכול המשאיל להקדיש במשך ימי שאלתו שאחר זמן השאלה יהיה הקדש וחל ההקדש בתוך ימי שאלה כמ"ש הקצות החשן סי' רי"ב ועיין ביד שאול סי' רכ"ג אבל במתנה ע"מ להחזיר כל משך המתנה הוא של המקבל ואין לו כח להקדיש אז שהנותן נותן לו במתנה ע"מ להחזיר ותדע דהרי התוס' הקשו בדף מ"ב בסוכה איך מועיל מתנה עמ"ל הא אין המקבל יכול להקדישה שצריך להחזיר וכתבו דעל אותו זמן יכול להקדיש וא"כ מועיל עכ"פ שאין הנותן יכול להקדיש במשך זמן המתנה וז"ב אך נראה דזה בתנאי כפול דאז א"י לכפותו רק שהמתנה בטלה למפרע שוב אין הנותן יכול להקדיש אבל בתנאי שאינו כפול דכפייתו אמורה אז אמרינן כיון דע"כ חוזרת לו שוב יכול להקדיש ובחזקת בעלים הראשונים עומדת כמ"ש התוס' בסוף פרק השואל דכל דלחזרה קיימא שוב הוה בחזקת בעלים הראשונים וממילא הוה כשאול וגם שוב א"י המקבל להקדיש ואף אם נימא דיכול להקדיש עכ"פ גם הנותן יכול להקדיש ושוב הוה כשאול ודו"ק היטב ומיושב דברי הגה"מ הנ"ל: