נשאלתי דכל הטעם דר"ח הוא משום דאינו יכול להוציא מספק וכאן כל דאתכחש בחזקה נשאר חזקת אבהתא במקומה ולא שייך טעמו דר"ח ולפענ"ד מזה ראיה דבתרי ותרי לא אמרינן סליק והוה כמאן דלתנייהו תרווייהו כמו שהוא דעת הש"ך בסי' פ"ז ס"ק י"ד רק כמ"ש התומים והקצות החשן שם דהוה כמאן דאתנהו לתרווייהו כמ"ש התומים והקצות החשן שם דהוה כמאן דאתנהו לתרווייהו כמ"ש הש"ך בעצמו בסי' ע"א ולפ"ז כיון דהוה כמאן דאתנהו לתרוייהו ולכל אחד יש חזקה דשלש שנים שוב מה לנו בחזקת אבהתי' כיון דגם השני יש לו חזקת שלש שנים והוה ספק ואתכחש תרווייהו כי בחזקת אבהתי' אתכחש וז"ב כשמש. ובזה יש ליישב דברי המשרים שהובא בב"י סי' ל"א והתומים שם ס"ק ב' הקשה מדברי הראב"ן. ולפמ"ש אתי שפיר דיש לומר דמה דאמרינן באבהתיה לא אתכחש משום דס"ל כשיטת הש"ך דאמרינן סליק תרווייהו וא"כ על השלש שנים ליתא לתרווייהו וכיון שזה יש לו חזקת אבהתיה וע"ז לא אתכחיש שוב נשאר בחזקת אבהתי' משא"כ בהך דראב"ן דאם נימא דליתא לתרווייהו שוב פטור לגמרי. ובזה יש ליישב קושית הבית יעקב סי' צ"ח וסי' קכ"ד על המשרים מדברי הר"ן ובחידושי כתבתי בזה ולפמ"ש אתי שפיר ודו"ק ועיין שו"ת מהרי"ט בראשונות סי' קל"ח ובשערי משפט סי' ל"א ולפמ"ש מיושב:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן ת״ז (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.