שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן ת״ב (ד׳)

ובזה מיושב מה שהקשיתי למעלה והמהרמב"ח נתקשה בזה דמה פריך א"ה לא נחייב ק"ש והא לר"י בודאי לא מצי לחול ואפ"ה חל מכ"ש לר"ל. וראיתי שהרשב"א בתשובה נתקשה בזה ולפמ"ש אתי שפיר דדוקא לענין שיהיה מושבע ועומד מהר סיני שפיר לא שייך לומר דחצי שיעור אסור דמכל מקום מושבע ועומד הוה אבל ביומא קאמר א"ה למה חל שבועה שפיר מקשה ודו"ק. והנה התוס' תרצו עוד דמצי לחול בשלכד"ה והדבר תמוה דא"כ למה פטר ר"ש והמהרש"ל כתב דלר"ש דמחייב בכ"ש גם שלכד"ה חייב והמהרש"א תמה בזה. ולפמ"ש יש לומר דלדידן דחצי שיעור אסור משום סייג אבל שלכד"ה פטור דלא שייך סייג אבל לר"ש דחייב מטעם דאחשביה וכדומה א"כ מכ"ש כשהוא כשלכד"ה ואפ"ה אכלו דודאי חייב. והנה בשו"ת פני אריה שהבאתי למעלה הגיעני הספר הנ"ל ובסי' ע"ד השיב על קושית ש"א הנ"ל. וארשום בקצרה מה שאמרתי בזה והנה מה שרצה לומר דאבר מן החי סגי בגידין ועצמות לבד נמי חייב ובארכובה ג"כ חייב והביא דברי הש"ס חולין דף קכ"ח ע"ב הנה בדברי התוס' חולין דף ל"ג מבואר דאבר מן החי בעי בשר גידין ועצמות ע"ש ומה שכתב דנ"מ לענין אם נתגייר ואכל אבר מן החי ובבשר לא היה שיעור רק בהשלמה וא"כ אם חייב משום בשר לבד פטור לפי דהשתא דנתגייר לא חייב אבל משום אבר מן החי חייב דקלה בחמורה מישך שייכא הנה עדיין קשה דלמה חייבה התורה לב"נ משום אבר מן החי ואז לא שייך דין דנתגייר דאז כולי עלמא הי' להו דין ב"נ ולא נתחייב וגם מ"ש לענין הושיט אבמה"ח ויש בשר לעכו"ם וא"כ משום אבמה"ח חייב ומשום בשר פטור הנה ז"א כמ"ש הוא בעצמו. ולפענ"ד נראה דהדבר נכון. דהנה באמת צריך ביאור ניהו דלא ניתן שיעורים לב"נ היינו משום דשיעורין הלמ"מ ולא ניתנה תורה מסיני רק לישראל ומכ"ש הלמ"מ דודאי רק לישראל נאמר. אבל אכתי קשה דהא כתיב בשר בנפשו דמו לא תאכלו ואם נאמר דאכילה בכזית א"כ הרי כתבה התורה לב"נ השיעור ולמה יתחייב בכ"ש והוא דבר שצריך לעורר עליו אך נראה דזו הנ"מ כיון דנלמד מקרא דאכל תאכל ולא אבר מן החי א"כ באבמה"ח לא כתיב לשון אכילה והוה בכ"ש. ולפ"ז מצד הבשר לא היה מקום לחייבו רק בכזית רק כיון דגלתה התורה דאבר מן החי ובשר מן החי מצד קרא דאכל תאכל וא"כ שוב הוה בכ"ש וז"ב. ולכך אצטריך הקרא דאסור משום אבר מן החי דמצד בשר לא היה מחייב בכ"ש ועדיין צ"ע בזה והנה לכאורה צריך ביאור הא דכתב רבינו דב"נ אינו נהרג על העוף והמגדול עוז כתב הטעם משום דבשר עוף הוא מדרבנן. והוא תמוה דמלבד שהדבר זר לומר דלא נקרא בשר ושאני בב"ח דיש קרא וכמ"ש בשו"ת אמונת שמואל אף גם דאכתי אין ראיה לענין אבר מן החי וניהו דאינו מקרי בשר מכל מקום אבר מן החי מקרי. אמנם לפענ"ד היה נראה כיון דאבר מן החי נלמד מקרא דאכל תאכל והיינו כמ"ש רש"י דוקא דבר העומד לאכילה דבחייה עומדת לשלשה דברים א"כ לפמ"ש הדמשק אליעזר והובא בכו"פ ביו"ד דבעוף לא הוה מקלקל דאינה עומדת לשלשה דברים וא"כ שוב לא נתמעט מאכל תאכל: