שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן ת״ב (ב׳)

רחש לבי ענין ח"ש דהטעם משום דחזי לאצטרופי לפענ"ד הכוונה דזה ענין סייג דמצינו באד"רנ שגם מן התורה שייך סייג ואדה"ר עשה סייג לדבריו ובמדרש פרשת נשא מבואר שהתורה עשתה סייג לדברי' בנזיר ובנדה ועריות ובתשב"ץ הל' חמץ ומצה כתב דבל יראה ובל ימצא היה משום סייג יעו"ש. ולפענ"ד נראה דגם חצי שיעור אסרה התורה משום גדר כדי שלא יבא לשיעור שלם וזהו הענין דחזי לאצטרופי דהיינו שזה גדר שהרי יכול לאצטרופי לשיעור שלם ולכך אסרה התורה חצי שיעור. ובזה נראה לפענ"ד דלכך לא נתנה שיעורים לב"נ דבב"נ לא רצתה התורה שיעשו גדרים ודי להם שיקיימו מצותם כמו שהוא וגדולה מזו מצינו שאדה"ר שעשה סייג נכשל עי"ז וכמ"ש באדר"נ שע"י שהוסיף נגיעה נכשל ולכך לא עשה הקב"ה גדר להם. ובזה נראה לפענ"ד דבר נחמד במ"ש הרמב"ם פ"ט ממלכים ה"א שלנח הוסיף אבר מן החי שנאמר אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו והוא תימה דמלבד דהכ"מ נדחק דבש"ס אמרו דאדה"ר נצטווה על אבמה"ח והוא מקרא דויצו אף גם דבאמת מאך בשר לא נלמד רק בשר מן החי ולא אבר מן החי ובאמת דמ"ש הרמב"ם הי"א דאחד אבר או בשר הפורש מן החי נתקשה הכ"מ דבשר מן החי לא הוה רק משום טריפה וב"נ לא הוזהר בטריפה ומ"ש הלח"מ וכבר קדמו הרשב"א בחידושיו הוא דחוק. אך נראה דהנה במ"ש הרמב"ם דחייב על אבר מן החי ובשר מן החי בכ"ש שלא נתנה שיעורים לב"נ הקשה השאגת אריה והובא בשו"ת פני אריה ז"ל דאיך שייך אבמה"ח והיינו בשר גיד ועצמות כיון דלא נתנה שיעורים לב"נ א"כ תיכף כשאכל בשר כ"ש נתחייב משום במה"ח וא"כ איך משכחת לאבמה"ח והוא נדחק. ולפענ"ד אתי שפיר הכל דבאמת שאדה"ר נצטוה על אבמה"ח ובשר מן החי אינו באזהרה רק באיסור בעלמא כמו גדר שלא יבא לידי אבר מן החי ואח"כ כשנכשל בגדר א"כ לא נתנה שיעורים לב"נ ושוב נאסר רק בשר והוא באזהרה ואזהרה שלהם היא במיתה שוב א"צ לאסור משום אבר מן החי וא"כ באמת בשר מן החי דנאסר לב"נ הוא משום אבר מן החי רק דכל דלא שייך שיעור סגי בבשר לבד ושפיר נלמד מקרא דבשר בנפשו דאף דאינו רק טריפה מכל מקום לב"נ נאסר משום אבר מן החי וכל דלא צריך שיעור שוב חייב משום אבר מן החי וז"ב. ולכך באמת לא נקט הרמב"ם דאדה"ר נצטווה כיון דאז לא נאסר בשר רק משום גדר וז"ב ודו"ק. עכ"פ יהיה איך שיהיה חצי שיעור לא נאסר רק משום גדר וזה ברור. ובזה יש לי לומר דלכך חל שבועה על חצי שיעור וכתבו התוס' בשבועות דף כ"ג דכיון דאינו מפורש בתורה חל השבועה. ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דאינו רק משום גדר בלבד שוב כל שנשבע שלא לאכול שוב מצי לחול אף דבלא"ה לא יאכל דהא אינו רק משום גדר. ובזה מיושב היטב מ"ש רש"י ביומא דף ע"ג ע"ב ד"ה או דכשאכל לא אכל אלא חצי שיעור והקשה אותי במכתב מופלג אחד מביטקא ושמו ר' עוזר ישראל וויינבערגר בשנת תבר"ך בי"ג אב ש"ק ואתחנן דלמה כתב רש"י שלא אכל רק חצי שיעור והא עיקר תלוי רק בענין השבועה שנשבע וכל שנשבע על חצי שיעור חל השבועה אף שאכל שיעור שלם והיא קושיא חמורה. ולפמ"ש אתי שפיר דכל ענין דהחצי שיעור חל שבועה הוא משום דאינו רק משום גדר וכל שנשבע בלא"ה אסור ולמה לי הגדר וא"כ זה כשלא עבר ואכל שיעור שלם אבל כשאכל שיעור שלם שוב לא חל השבועה דהא בלא"ה אסור משום חצי שיעור וז"ב ודו"ק היטב: