שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל א׳ סימן ת״א (ב׳)

ע"ד קושיתו בהא דאמרו בסוטה בירושלמי דקינא לה משתים היתה שותה וכן קי"ל כמ"ש הרמב"ם פ"א מסוטה הלכה ג' ובטור וש"ע אהע"ז סי' קע"ח ואמאי והא כל ספק טומאה מסוטה קא גמרינן לה וברה"ר טהור וכיון דקינא לה משנים והיא הו"ל שלשה ושלשה יש לו דין רה"ר דספיקו טהור ע"כ קושיתו. והנה באמת בראשית ההשקפה רציתי לומר דהיא לא נחשבת דק' נשים כחד דמיין כמ"ש הרשב"א בנדה דף ה' וכ"כ הר"ן שם ליישב הך דאמרו שם דחברותיה נושאות אותה במטה דמש"ה לא הוה רה"ר דמאה נשים כחד דמיין ע"ש ומיהו יש לחלק דש"ה דלא הוו רק נשים בלבד וכחד דמו אבל כאן בצירוף השתי אנשים והאשה הו"ל שלשה וגם הא בירושלמי שם מבעיא ליה אפילו קינא לה ממאה ולא שייך התירוץ הנ"ל ומצאתי בק"ע שם שהרגיש בקושיתו. והנראה לי בזה דהנה התוס' בריש נדה ד"ה והלל וכן בחולין דף ט' הקשו דממנ"פ היאך יליף מסוטה לטהר ברה"ר אפילו לית ליה חזקת טהרה הא שאני סוטה דאית לה חזקת טהרה וכתבו כיון דקינא לה ונסתרה ל"ל החזקת טהרה וע"ז הקשו דאם כן איך יליף לטמא ברה"י אפילו אית לה חזקת טהרה הא סוטה אתרע לה חזקת טהרה ע"ש מ"ש בזה. והנה באמת לא זכיתי להבין מ"ש דבסוטה אתרע לה חזקת טהרה כיון דקינא לה ונסתרה הא הקינוי בלבד אינו רגלים לדבר כמ"ש התוס' בסוטה דף כ"ח ד"ה אינו דין ומה שנסתרה בוודאי אינו רגלים לדבר דסתירה ברה"ר ליכא כמ"ש התוס' שם ע"ב ובאמת שגם כאן הרגישו בזה דסתירה ברה"ר ליכא ונדחקו דמשכחת לה במקום אפל ובגליון דחו הדברים ע"ש. אמנם נראה דלפמ"ש התוס' בסוטה שם ד"ה אינו דין דאף דקינוי לבד לא חשוב רגלים לדבר מכל מקום מה שנמצא הבועל אצל האשה זה חשוב רגלים לדבר דהרי ריעותא דהיינו הבועל אצל האשה והשרץ אצל טהרות ולפ"ז זהו ברה"י דלא נמצא רק הבועל בלבד אבל ברה"ר דגם שאר אנשים הי' שם ואף אם לא נמצא רק אחד בלבד עם הבועל מכל מקום כיון דצריך להיות אצל הבועל בחצר אחד ולדעת הראב"ד פ"ט מנזירות לא סגי בחצר אחת כ"א במקום הבועל אם כן עכ"פ אינו ראיה ממה שנמצא הבועל אצל האשה דהא גם אחר שלא נחשד נמצא אצלה דמזה לא קינא לה והוא לא נחשד על העריות ואפ"ה נמצא אצלה ואם כן משום הכי ברה"ר טהור דלא הוה ריעותא ושפיר יליף מסוטה וא"צ דסוטה יש לה חזקת טהרה דזה אינו דכל חזקת טהרה שלה הוא מכח זה דהוא ברה"ר דאל"כ אתרע לה חזקת טהרה דהרי הבועל אצל האשה ולכך ברה"ר טהור וברה"י שפיר ילפינן מסוטה אף דיש לה חזקת טהרה דאין לומר דבסוטה איתרע לה חזקת טהרה דזה אינו דבאמת לא אתרע רק מחמת דהיא ברה"י ואם נימא דברה"י טהור ולא איכפת לן מה שהבועל אצל האשה שוב היה גם בסוטה חזקת טהרה וז"ב. ולפ"ז בקינא לה משנים או ממאה דכולם הי' בכלל הקינוי והחשד שוב אף ברה"ר טמא דהרי אתרע לה חזקת טהרה דהרי הבועל יש אצלה וז"ב מאד. וע"ד הפלפול יש לומר דהחילוק בין רה"י לרה"ר דהנה לפי מה שנראה מהמל"מ פ"א מסוטה ה"ג דעיקר הקינוי תלוי היכא דאסור משום ייחוד ע"ש ובחידושי להלכות סוטה הארכתי בזה ולפ"ז בשלמא ברה"י דקי"ל דאסורה להתייחד שפיר הוה הסתירה ריעותא אבל בשני אנשים דקי"ל באהע"ז סי' כ"ב ס"ה בהג"ה דמותרת אשה אחת להתייחד עם שני אנשים כשרים וסתם שני אנשים כשרים מקרי ע"ש וכיון שאין כאן משום ייחוד שוב אין הסתירה ריעותא ושפיר מקרי חזקת טהרה גמורה וז"ב. ולפ"ז בקינא לה משנים או ממאה דעכ"פ פרוצים הם ואינם כשרים דשוב אסור היחוד אם כן גם בר"ה מקרי אתרע חזקת טהרה וטמאה מספק וזה ברור ודו"ק. ובזה הבינותי הטעם דמאה נשים כחד דמיין כמ"ש בשם הרשב"א והר"ן והדבר צריך ביאור דמה טעם בדבר למה יחשבו לענין רה"ר כחד ולמ"ש כיון דעיקר ילפותא הוא מסוטה ולענין סוטה גם מאה נשים אסורות להתייחד עם איש אחד כמבואר בש"ע שם ולכך מקרי לענין רה"ר כחד וז"ב מאד: